היד הקלה על המקלדת: מוקדם יותר היום ,11.8 פירסם ראש עיריית בת ים צביקה ברוט בדף הפייסבוק שלו מסר ברור מאוד לכל כותבי הנאצה בדפי הפייסבוק אשר מעבירים ביקורת על דבריו ועל מעשיו בעירייה מאז כניסתו לתפקיד לפני כ8 חודשים .
צביקה ברוט מספר על חייו מאז שנכנס לתפקיד,הוא כותב על עזיבתו מתפקיד בכיר בו הרוויח יותר ומעבר לשירות הציבור, עבודה שבה יוכל לתת יותר לציבור הבת ימי אותו מכיר ואיתו גדל.
את תגובות הנאצה שמקבל ברוט על בסיס יומי צירף לפוסט ובו טען כי תמיד נכון לקבל ביקורת אך ניתן לעשות זאת בדרך שלא משפילה, משמיצה ופוגעת בכל אדם הנמצא בעבר השני של המקלדת .
להלן הפוסט אותו כתב הבוקר ראש עיריית בת ים :
עלוב נפש.
סמרטוט רצפה.
שקרן.
טינופת.
אלה רק חלק מה״מחמאות״ שחבריי ראשי הערים זוכים להן בפייסבוק מתושבים, מדי יום. קשה להבין מה גורם לאנשים להיות ארסיים כל כך כשהם מאחורי המקלדת.
תחשבו על זה, למשל: לפני 8 חודשים עזבתי תפקיד בכיר, שבו עבדתי פחות קשה והרווחתי יותר, כדי לשרת את הציבור ולהחזיר אהבה לעיר שבה נולדתי וגדלתי.
הצוות שלי ואני עובדים עד אמצע הלילה, מדי יום. הודעתי שבשנה הראשונה אוותר על רכב ודלק, וכל ההוצאות הללו על חשבוני. אפילו שילמתי מכיסי עשרות אלפי שקלים (!) על נסיעות עבודה לחו״ל, שהעירייה הייתה אמורה לממן, כדי לשמש דוגמא ולחסוך.
כמוני עשו ראשי ערים צעירים נוספים בכל רחבי הארץ. גם הם עזבו חיי נוחות כדי לתרום לשירות הציבורי. כולנו גם מצליחים לפעול בניקיון כפיים ולהביא להישגים גדולים, למרות שהעבודה רק החלה ויש עוד הרבה מה לעשות.
בתגובה קיבלנו, כל אחד בתורו, את תגובות הנאצה. אותם אנשים חסרי סבלנות שמקללים בפייסבוק היו יכולים לפרגן, או למתוח ביקורת בצורה עניינית (כמו שעושים אחרים, ותודה להם על זה). אבל יש יותר מדי כאלה שבוחרים להשמיץ, להשפיל, לפגוע. בלי סיבה אמיתית.
היום תשעה באב. יום של מחשבה, של תיקון.
היום הזה אפשר לבחור מחדש: לחשוב היטב אם אנחנו בוחרים להצטרף למועדון השנאת חינם, או להוביל את קבוצת אהבת החינם. לבדוק עם עצמנו, כישראלים גאים, אם אנחנו רוצים לשמש לילדים שלנו דוגמא חיה של ניבולי פה ועימותים, או דווקא להיות עבורם סמל של נועם הליכות והתנהגות נאותה.
בגלל שנאת חינם חרבה ירושלים.
בזכות אהבת חינם היא נבנית מחדש.