זוכרים את משחק הרדיו המעניין והפופולרי "מחפשים את המטמון"?
כשהייתי מחנכת כיתה ד' אימצתי אותו לסיכום הנושא "רחובות עירי" שנלמד במהלך השנה.
לצורך ארגון המשחק נעזרתי בקבוצת הורים מסורים ומתנדבים שחיכו לילדים בתחנות השונות והפעילו אותם.
נקודת המפגש הייתה בגן העיר הישן. שם הקראתי את כתב החידה שעסק בראשיתה של המושבה. משם המשכנו אל הבאר הראשונה. לוח לזכרה ניצב בפתח רחוב השוק, ליד הסניף של בנק לאומי.
אחר כך חצינו את הכביש אל הרחוב הראשון, רחוב יעקב על שמו של יעקב ברוידא, מראשוני המושבה. ברחוב זה מרוכזים מרבית האתרים :
הבית הראשון, בית פורר.
מן העבר השני של הכביש האקליפטוס שנטע אהרון אייזנברג (ממקומי המושבה) כאשר נולד בנו עובד.
שוב חוצים את הכביש לבית דונדיקוב אשר במעלה הגבעה (היום שופץ ומשמש מוזיאון) ובפתחו ניצב פעמון המושבה. צלצולי הפעמון היו מבשרים על תחילת יום העבודה ועל סיומו. צלצול מיוחד היה מתריע על סכנה קרבה (שריפה או התנפלות של בדואים) ומזעיק את הגברים להתמודד עמה.
בהמשך, מן הצד השני, היה ביתו של מיכ'ל הנגר. כיום ניצב שם בית משותף. מיכ'ל הנגר היה דמות מרכזית בתקופת התורכים. הוא הצליח לבנות בתים (כמובן בעזרת התושבים שעליהם ניצח) למרות האיסור שהטילו על הבנייה. הוא מצא כיצד להתחכם להם.
בית ספר סמילנסקי שהיה בית הספר הראשון. בתחילה נקרא "תלמוד תורה" ואחר כך "בית ספר עממי" ובו למדו כל הילדים אשר בצד המזרחי של העיר. צמוד אליו גן הילדים, בו עבדו הגננות המיתולוגיות חסידה ושושנה.
אחרי הגן ניצב בית העם הישן ובו הייתה גם ספריית המושבה עם הספרנית המיתולוגית הגברת נוטוב. משם, דרך סמטת חביבי (על שמו של אברהם חביבי יקיר רחובות) לבית הכנסת הגדול, "אהל שרה" הניצב בראש גבעת רחוב בנימין.
זו הייתה התחנה האחרונה. בכל תחנה הייתה הפעלה כלשהי כך שהתלמידים חשו שותפים פעילים במשחק וגם קבלו הסבר קצר על המקום. בכל תחנה היה רמז שהוביל לתחנה הבאה.
משם המשכנו ישר לבית הספר שם היה ה"מטמון" – הלא הוא כיבוד עשיר והפתעה קטנה לכל תלמיד.
בסיום הערב הארוך חשתי שהייתה זו חוויה מרגשת להורים ולתלמידים אשר רובם היו די חדשים ברחובות וכך התחברו מעט לשורשיה.
תמונת הפעמון - מאתר הארכיון לתולדות רחובות.