ראייה בתלת־ממד היא עניין שגרתי עבור כולנו — אנחנו רואים את העולם בתלת־ממד. כל עין תופשת את העולם מהזווית שלה, והמוח מצליב את שתי התמונות ומפרש את האשליה התלת־ממדית שניצבת מולו.
סרטי תלת־ממד מצולמים בטכנולוגיה שמדמה את פעילות העין: משתמשים בהן בשתי מצלמות הנמצאות במרחק הזהה למרחק שבין שתי עיני האדם. תפקידם של משקפי תלת־ממד הוא לסנן עבור עין ימין את הדימוי שצולם מהמצלמה הימנית, ולסנן עבור עין שמאל את הדימוי שצולם מהמצלמה השמאלית — כך שכל עין רואה את אחד הדימויים מבין השניים שצולמו. המוח מאחד את שני הדימויים הללו לתמונה אחת, ובדרך זו נוצרת אשליה של עומק על גבי מסך הקולנוע.
טכנולוגיית התלת־ממד קיימת בקולנוע כבר 70 שנה ומאז התפתחה פלאים ואף על פי כן עדיין רבים לא ממהרים לצפות בסרטי תלת מימד ולא רק בשל מחירי הכרטיסים הגבוהים אלא גם בשל העובדה שהמשקפיים — האביזר ההכרחי לצפיה בסרט תלת־ממד — אינם נוחים. התלונות הרווחות הן שהמשקפיים מסורבלים ומחשיכים את הצפייה. ולאנשים המרכיבים משקפי ראייה, הצפייה באמצעותם גם גורמת לסחרחורות
עבודה של חוקרים ממכון ויצמן וממעבדות מדעי המחשב והבינה המלאכותית של MIT עשויה לתת לטכנולוגית התלת־ממד הזדמנות שנייה: החוקרים פיתחו שיטה המאפשרת לצפות בתלת־ממד ללא מכשירי עזר על מסכי הקולנוע.
הטכנולוגיה החדשה, המייתרת את המשקפיים, מבוססת על מערך מיוחד של עדשות ומראות — וייחודה בכך שהיא מאפשרת צפייה נוחה מכל כיסא באולם הקולנוע. לדברי נטעלי אפרת, דוקטורנטית ממכון ויצמן, ומי שהובילה את המחקר, אמנם כבר נעשו כמה פיתוחים בתחום, אך הם מוגבלים במספר הצופים ובמיקום שבו יכולים הצופים לשבת. "הפיתוחים הקיימים פונים בעיקר לצפייה בסלון, סביבה שבה יש מספר מועט של צופים שיושבים מול המסך". עדיין מדובר באב טיפוס שמצריך תהליכי פיתוח מתקדמים ואינו זמין לקהל הרחב — אבל על פי החוקרים ייתכן כי בעתיד הקרוב נוכל לצפות בסרטי תלת־ממד באיכות גבוהה וללא משקפיים.