עד עלייתנו ארצה היה הידע של אמי בבישול קלוש ביותר. הסיבה לכך הייתה פשוטה : גם לאחר נישואיה לאבי המשיכו הורי להתגורר בביתם הגדול של סבי וסבתי. סבתי הייתה האחראית על הבישול והייתה לה טבחית צמודה שהכינה ובישלה על פי הוראותיה. אמי המשיכה להיות הבת המפונקת שהקדישה את מרבית זמנה לאופנה, תאטרון, נשפים וטיולים.
עם עליית הקומוניסטים לשלטון הכל השתנה. הטבחית ואיש התחזקה הקבוע בבית - נעלמו ובמקומם אלצו השלטונות את משפחתי להכניס לביתנו משפחה שלא היה לה מקום מגורים. זה היה הקש ששבר את גב הגמל ומשפחתי הגישה טפסי בקשה להגירה ועלייה לישראל.
פריט חשוב במטען שהביאו הורי ארצה היה ספר המתכונים "סנדה מרין". אני משערת שזה היה שמה של מחברת הספר. זה היה שמו של הספר בפי אמי וחברותיה.
הספר עב הכרס אשר הציצו מתוכו פתקים רבים במקומות שאותם בקשה אמי לסמן, תפס מקום של כבוד בכל מטבח שהיה לנו (החל מן החדר הבודד במלון "הרצליה", עבור דרך הדירות השכורות ועד לדירת הקבע בבית המשותף).
הספר הזה, יחד עם מספר סירי אמאיל אדומים וכבדים שעשו גם הם עלייה ארצה, היה אחראי למנות הנפלאות של ילדותי שאת טעמן לא הצלחתי מעולם לשחזר.
זכורה לי היטב התמונה של אמי המרכיבה משקפי קריאה בעלי מסגרת חומה, מעיינת בשקידה ב"סנדה מרין" שלה, וכעבור זמן לא רב יוצאת מן הסיר, או התנור, מנה שטעמה הנפלא נשאר בזיכרוני שנים רבות. ייאמר לזכותה של אמי שלמרות העובדה שהחלה לבשל בגיל מאוחר - הצליחה להכין מאכלים ומאפים מצוינים !
אמנה כאן חלק מן המאכלים להם אחראית "סנדה מרין" לטובת קוראים המתגעגעים גם הם:
סלט "דה בף" עם מיונז תוצרת בית שטעמו שונה לגמרי מזה הקנוי
מרק עגבניות עם אורז, עשיר ועדין גם יחד
חמיצה (בורשט) עם תפוחי אדמה שאכלנו בדרך כלל קר
פלפלים וקישואים ממולאים בבשר ואורז ומבושלים ברוטב עגבניות
לביבות קישואים דקות ונפלאות
קינוח עדין ומתוק ששמו "חלב ציפורים" ונראה כמו עננים לבנים הצפים ברוטב חלבי
עוגת שוקולד עשירה, חגיגית וחלומית
עוגת רולדה ממולאת בריבה ומצופה בקרם שוקולד
עוגת דובדבנים גבוהה ועסיסית (בימים בהם דובדבנים היו יקרי המציאות ביותר בארץ)
סלסלות פאי אישיות ממולאות בתותים וקרם וניל מבושל
עוגת גבינה ועוגת תפוחים בעלות בצק זהה שהלכו מצוין עם ספל קפה
אני עוברת לאט, לאט על הרשימה הזו, משתהה על כל שורה ומנסה לצוד בנבכי הזיכרון את טעמה, בחלק זה מצליח !