בספרו הידוע 'אשה בורחת מבשורה' כותב דוד גרוסמן על אורה, שבנה החייל יוצא למבצע צבאי ואילו היא בורחת מביתה כדי שלא להתענות בציפייה לבשורה הרעה העומדת בפתח. בדרכה אל הגליל היא עושה את הדבר היחיד שיש ביכולתה לעשות כדי לגונן על בנה מרחוק ולתת לה את הכוח להתמודד עם הבשורה, והוא לדבר על בנה ולהחיות את סיפור חייו מחדש. בתערוכה 'אם בורחת מבשורה' הבשורה הקשה כבר ניתנה. שרה אינסלר ומירה שדות הן שתי אימהות שכולות, החיות את סיפור חייו של הבן המת בכל רגע.
במשך חמש שנים מיום נפילתו של בנה דני חדלה שרה לצייר. לאחר שנים בהם עסקה באמנות והייתה תלמידתם של אביגדור סטימצקי, אליהו גת ורפי לביא. היא הציגה בתערוכות יחיד וקבוצתיות רבות בארץ ובחו"ל. יצירותיה מוצגות באוספי אמנות בולטים. כך גם מיום פטירתו של תור חדלה מירה ליצור בקרמיקה, תחום עיסוקה כמורה לעיצוב קרמי בבצלאל ותחום יצירתה העיקרי, תלמידתם של מרסל ינקו ויוסף הירש ועברה לצייר ציורים כואבים וסוערים.
אוצרת: רוני אנקורי
פתיחה: מוצ"ש, 18.4.15, בשעה 20:00, נעילה 28.5.15 בית יד לבנים רח' הבנים 10 רחובות
ציור - שרה אינסלר
השכול ביצירה
דמות הבן מופיעה בציוריהן בצורה גלויה ונסתרת: אצל שרה שְמו של דני נכתב תחילה על בד הקנבס ורק אז מכוסה בשכבות עזות של צבע שמן, היוצרות דיאלוג בין הצבעים הקרים לצבעים החמים. הכחול המתכתב עם האדום והלבן עם הצבע הכתום, יוצרים יחדיו מחול מהפנט של צבעים. תהליך עבודתה הוא ארוך ותרפויטי ועשוי שכבות שכבות של חודשי עבודה ארוכים.
ציוריה של מירה עוסקים ברובם בשכול ובהתמודדות של האם עם בשורת האסון. מקור השראתה הוא התיאטרון, השירה, המחול, תמונות ילדוּת ישנות וקולו של קריין הקורע את דממת המקלט, בבשורה על אם שכולה נוספת, ציוריה בוכים את עולמה האישי בשמן ובאקריליק על בד.
שתיהן יוצרות מתוך כאב וגעגוע למציאות שהייתה ואיננה עוד ומתוך אינטימיות רבה עם הצופה. אשר נחשף בהדרגה לעולמן הפנימי, נדבך ועוד נדבך. הסטודיו והציור הוא מקום מקלטן, בו נמצא בד הקנבס המכיל את הכאב והדמעות המלווים את ימיהן ואת לילותיהן.
התערוכה מוצגת בבית יד לבנים, רחובות.