לו הייתי פיראט
ירון לונדון לא יכול היה להיות פיראט, הוא נטוע עמוק בתוך התרבות הישראלית ויש לו נגיעה בכל מי שהוא משהו בתרבות זו.
הוא נולד בתל אביב בשנת 1940 והיה בן יחיד להוריו. אביו, בצלאל לונדון, היה שחקן תאטרון ואמו הייתה פועלת בגדוד העבודה המיתולוגי.
"רחוב דיזנגוף הוא נוף ילדותי", כך הוא כותב, "בין שנות השלושים ושנות הששים של המאה הקודמת שכנה האמנות הישראלית על גדתו המערבית...בבתי הקפה ישבו השחקנים והציירים, המוסיקאים והסופרים, העיתונאים ועסקני התרבות" ועם מרביתם היה לו שיג ושיח.
הספר מורכב, בעצם, משני סיפורים: האוטוביוגרפיה שלו המסופרת בצורה פחות או יותר לינארית (עם קפיצות אסוציאטיביות מדי פעם) וסיפור הקריירה שלו. שני הסיפורים משולבים זה בזה אך להרגשתי היה גם כל אחד מהם יכול לעמוד בפני עצמו.
ירון לונדון מספר בגילוי לב מפתיע, בהומור עצמי ובאירוניה, בשפה עשירה שאפשר רק להתקנא בה, על עצמו, על האנשים שהשפיעו על חייו ועל המדינה שצמחה יחד עמו.
הוא מספר על החיים הקשים בבית הוריו שהרבו לריב ולפעמים הגיעו כמעט עד פת לחם, על שירותו הצבאי שלא היה בו שום הוד והדר, על לימודיו ב"בצלאל" שהיו מלווים התנהגות פרועה, על ההתחלה המקרטעת של הקריירה התקשורתית שלו.
הוא מספר גם דברים שאנשים נוטים להצניע כמו הבן שנולד לו מאשה אחרת, הבגידות שלו, יחסיו עם אמו ורגשותיו הקשים כלפיה.
ירון לונדון הוא דמות שכל צופה טלוויזיה בארץ מכיר. יש האוהבים, יש השונאים אך קשה מאוד להישאר אדיש כלפיו. הוא יזם ויצר תכניות ייחודיות כמו "טנדו" ו"עלי כותרת" המיתולוגיות כשהיה רק ערוץ אחד והרייטינג שלו היה בשמיים. התכנית "מסיבת גן" שהפורמט שלה הועתק מארצות הברית הקנתה לו מעריצים גם בין בני הדור הצעיר. הוא יזם ויצר סדרות מעניינות, סרטים דוקומנטריים וגם בגילו המבוגר הוא מצליח, יחד עם שותפו מוטי קירשנבאום, להחזיק במשך 12 שנים תכנית אקטואליה יומית שלה צופים רבים ומושבעים.
כשהוא מספר על הסרטים התיעודיים שעשה הוא כותב כך: "רוב הסרטים התיעודיים הטובים מבוססים על השתנותן המפתיעה של הדמויות העומדות במרכזם, או על התקלפותן ההדרגתית מן הקליפות שהעטו על עצמן. החיפוש אחר גיבורים קולנועיים הוא תהליך מפרך, כי אנשים שובי לב ההולמים את התביעה הזאת אינם שכיחים. אני חסכתי מעצמי את החיפוש אחר גיבורים, ובכל עשרות הסרטים התיעודיים שביימתי או יזמתי אין גיבור זולתי. אני הוא הנודד המשתאה, אני הוא הנחשף ומשתנה, ובמוצהר – אני הוא פרשנה של המציאות."
נראה לי שפסקה זו מאפיינת היטב את ספרו ובכלל את דמותו!
הספר מרתק ומומלץ !
לו הייתי פיראט מאת ירון לונדון
הוצאת כתר
343 עמודים