הערב מדינת ישראל מרכינה את ראשה לזכר חללי מערכות ישראל ופעולות האיבה. נכון ליום הזכרון תשפ"א אבדה המדינה ישראל 23,928 חללים שאבדו את חייהם במאבק על בטחון המדינה, כאשר 17 מתוכם הם בניה של מזכרת בתיה.
לציון יום הזכרון והנצחת זכר הנופלים נביא את סיפור חייו של אחד מבניה של מזכרת בתיה.
הפרטים מתוך את יזכור.
רב סמל ציקי (צבי) איל ז"ל
בן הזקונים של תרצה ומשה. נולד ביום ו' בכסלו תשמ"ב (2.12.1981) ברחובות. אח צעיר לענת ואורן. החל את לימודיו בבית הספר היסודי "שזר" ברחובות, שם למד עד כיתה ב'. בשנת תש"ן עברה המשפחה לגור במזכרת בתיה. ציקי המשיך את לימודיו בבית הספר "הרצוג" שבמושבה, ולאחר מכן בבית הספר "תיכון אזורי גדרה". היה תלמיד מצטיין בכל מסגרות החינוך שלמד בהן ואהוב על מוריו וחבריו.
מזכרת בתיה הייתה תבנית נוף ילדותו. ציקי אהב את האווירה הפסטורלית של המושבה, אהב לטייל בשדותיה הן ברגל והן באופני הרים, ולנשום את ריח ההדרים וניחוח הסמדר. הוא הצטרף לתנועת "הנוער העובד והלומד" שפעלה במושבה והיה חניך פעיל. בשנות התבגרותו היה חבר בארגון תורמי דם, ותרם בקביעות פלזמה.
ציקי היה ספורטיבי, פעלתן ונמרץ. הוא שיחק כדורסל, רכב על אופני הרים, החליק על סקטבורד והרבה לטייל ברחבי הארץ. אהב במיוחד לגלוש על השלג שבחרמון בימות החורף. אתגר מיוחד מצא בטיפוס על קירות טיפוס מיוחדים.
ציקי היה ציוני גאה, הומניסט ומתון בהשקפותיו, ועמד על זכותו של עם ישראל להגן על עצמו מתוך ראייה אנושית ומוסרית. חשיבתו הייתה עצמאית וייחודית, והוא התנהל על פי הערכים שהאמין שראוי לחיות לאורם. הוא ניחן ביושר נדיר, בצניעות ובלב רחב וחם. אהוב היה מאוד על כל סובביו בשל אופיו המיוחד, ובזכות החן, שמחת החיים, חיוכו המתוק ומעל לכול טוב לבו. אהבתו לבעלי חיים - ולכלבים במיוחד - הייתה ידועה ברבים, והוא ידע לחמול אפילו על חרקים.
תחומי העניין של ציקי היו רבים ומגוונים - הוא אהב לקרוא ספרות יפה, לא רק בעברית אלא גם באנגלית - שפה שהצטיין בה במיוחד. היה בו מיזוג של אנינות טעם (קולינרית) ופשטות. הוא ידע להעריך וליהנות ממטעמים וממאכלים מיוחדים, אך ידע גם להסתפק במועט ולהפיק הנאות מדברים של מה בכך. הייתה לו נטייה לאסתטיקה והוא ידע להעריך דברי אמנות. תמיד ידע להחמיא על רכישה חדשה בבית, וכשלימים עבר לגור בבאר שבע בדירת סטודנטים, דאג שהחדר ייראה נחמד ונאה. עד כיתה י"ב צייר קומיקס, ואחת מעבודותיו אף פורסמה בכתב עת. הוא אהב את יצירותיו של אורי פינק ומיהר לקנות כל ספר שפרסם. בתחום המוזיקה אהב מאוד מוזיקה של להקות ישראליות כ"שוטי הנבואה" ו"שב"ק ס'?", אהב גם להקות זרות, ותמיד שמח לשמוע את שירי ארץ ישראל היפה. כחובב מחשבים השלים חמש יחידות בגרות במחשבים, התעניין בכל החידושים שבתחום והתנסה בהם.
במשך שנים נמנה ציקי עם משתתפי חוג טבע ועסק בכך בהתלהבות רבה. הוא למד בחוג טיסנאות ובכל שבת היה מטיס טיסן בשדות עם אביו ועם חבריו.
ציקי התגייס לצה"ל בסוף חודש מרץ 2000 ושירת בחיל השריון כמפקד טנק. בשנים אלה התבגר מאוד והפך מילד לאדם בוגר בעל אישיות מגובשת ושלמה. ציקי הצטיין באחריות ובמקצועיות והיה אהוב ומוערך על ידי פקודיו ומפקדיו. סיפר עומר גרצמן, שהיה מפקדו של ציקי בשלבים המוקדמים של שירותו, לאחר שסיים את קורס מפקדי טנקים: "קיבלתי לידיים מפקד צעיר, ישר מהקורס, אבל רציני ומקצועי. בחור שאפשר לסמוך עליו. ... ציקי היה מפקד למופת, מפקד שיכולתי בלב שקט לתת חיילים תחת אחריותו. תמיד היה עם חיוך, תמיד עוזר."
במהלך שירותו בלטו אצל ציקי ערכים של חברות, אחריות, מחויבות, התנדבות ותרומה לחברה ולמדינה, ערכים אשר היו עבורו למעשה דרך חיים.
לאחר שחרורו עבד ציקי כמאבטח במפעל ביטחוני, חסך כסף ויצא עם חבריו לטיול של כמה חודשים באוסטרליה ובתאילנד. בתאילנד הכיר את סוזי, בחורה אמריקאית, שהפכה לחברתו. זוגיותם התהדקה, וציקי חשב לקשור עמה את חייו.
עם שובו לארץ החל ציקי ללמוד באוניברסיטת בן-גוריון שבבאר שבע במסלול דו-חוגי: ניהול ומדעי התנהגות. הוא סבר כי סוד ההצלחה בניהול טמון בהכרת הצד הפסיכולוגי של האנשים, ולכן בחר ללמוד שני תחומים אלה. חבריו ללימודים מספרים על חיוכו, על הנינוחות שניחן בה ועל שלוות הנפש המיוחדת שלו כמו גם על רצונו לשמח אנשים. בעת לימודיו המשיך לעבוד במשמרות באבטחה, וכברמן במועדון באוניברסיטה.
במחצית חודש אפריל 2005 נקרא ציקי לשירות מילואים. ביום י"ז בניסן תשס"ה (25.4.2005) נפל בפעילות מבצעית במחסום חלחול שבהר חברון. ציקי פיקד על המחסום שבצומת. נהג פלסטיני ניסה לדרסו, ובמהלך התקרית והתגובה - נהרג ציקי. בן עשרים ושלוש היה בנופלו.
ציקי הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין שבמזכרת בתיה. הותיר הורים, אח ואחות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל.
אחיו של ציקי, אורן, פתח בלוג באינטרנט לזכרו. כתובת הבלוג: http://tsiki.blogspot.com/
ביום 7 בדצמבר 2005 התקיים לזכרו של ציקי משחק כדורסל. מדי שנה עורכת משפחתו מסע אופניים לזכרו.
