ראשון לציון נפרדה משורדת השואה סילביה אהרון ז"ל ונשיאת בילו בני ברית ראשון לציון לשעבר

הלכה לעולמה שורדת השואה, סילביה אהרון.

סילביה אהרון הייתה אישה רבת פעלים אשר כיהנה במשך כ16 שנים כנשיאת לשכת "בילו" בני ברית ראשל"צ וחברת פורום "ראשוניות כותבות" של המשרד לקידום מעמד האישה ראשון לציון, כותבת הספר "בין סער לתקווה"

בטקס ההלוויה ספדו לסילביה במילות פרידה לזכרה ילדיה, נכדיה, חברתה חביבה רייך, יעל פקין ראש פורום ראשוניות כותבות, ד"ר הדס מלכה הכהן נשיאת לשכת הנשים בנימין דה רוטשילד בני ברית ראשל"צ, המשנה לראש העיר, ורז קינסטליך ראש העיר ראשון לציון.

בטקס השתתפו גם נשיאת הדסה מירה טל וחברותיה נשות הדסה, ד"ר איריס הכהן סגנית נשיאת לשכת הנשים בנימין דה רוטשילד, חברותיה נשות פורום ראשוניות כותבות, נשות המשרד לקידום מעמד האישה, ראשת פרלמנט הנוער אגם בלולו וחברת הפרלמנט ונציגות של בתי ספר בהם נהגה לבקר ולספר את סיפורה כשורדת שואה.

המשפחה יושבת שבעה ברחוב ירושלים 31 דירה 25 קומה 7

סילביה שרדה את הנורא מכל כשהייתה ילדה, משפחתה רוכזה בגטו עם יהודי צ'רנוביץ האחרים ומן הגטו הם גורשו ברכבות ולאחר מכן ברגל לטרנסניסטריה. במקצועה הייתה אחות ובשנת 2014 השיאה משואה בטקס הזיכרון הממלכתי ביד ושם, לקחה חלק בהנצחת סיפורי השואה וסיוע לניצולים גם בפעילותה בעמותת עמך.

בשנת 2018 לקחה חלק באירוע זיכרון בסלון של עיריית ראשון לציון

למעבר לסיפור חייה https://www.facebook.com/watch/live/?ref=watch_permalink&v=1653964918025387

ד"ר הדס-מלכה הכהן ספדה לסילבה ואמרה:

סילביה אהרון הייתה חברתי לדרך בארגון בני ברית והזכות להתגייסות שלי לארגון שמורה לה. סילביה הייתה אישה מאוד פעילה ואנרגטית. היא לא נחה לרגע ורצה מידי שנה בימים שלפני ואחרי יום הזיכרון לשואה, לספר את הסיפור האישי שלה למען הדורות הבאים. כמה סימלי שתלך לעולמה לאחר שהשלימה את המשימה המרכזית ששמה לעצמה כל שנה ומילאה אותה בדבקות ומסירות אין קץ. סילביה לא חסה על עצמה והייתה מוכנה "לקרוע" את הארץ לאורכה ולרוחבה ובלבד שהסיפור שלה ישמע. לסילביה היה גם חשוב להפיץ את הספר שכתבה "בין סער לתקווה".

לפני שנים, כשסיפרתי לסילביה שאני עסוקה בכתיבת טקסטים לקראת טקס יום השואה, היא פסקה "לא יום השואה". הבטתי בה, שתקתי לרגע , לא הבנתי לרגע והיא מיד תקנה אותי ואמרה " לא ממאמלא לא יום השואה. יום הזכרון לשואה". מאז הניסוח המדוייק נצרב בזיכרוני.

סילביה קידשה בימיה את ערך זיכרון השואה והפצתו ברבים, ערך המשפחה , ערך המסורת והמורשת היהודית , ערך הכתיבה וערך האסתטיקה והיופי. סילביה ידעה לאזן בין פעולותיה למען החברה לבין זמן משפחה וזמן לעצמה. היה בה גם שילוב של רכות ועוצמה.

רכות שהתבטאה בדאגה ואחריות של אימא-לה או אחות רחמניה (תחום עיסוקה) ועוצמה ונחישות של מנהיגה היודעת לעמוד על עקרונותיה. כשנתבקשה לחפש מי שתמשיך את דרכה, סילביה הפכה כל אבן, ביררה בין נשות העיר וארגונים עד שהגיעה אליי. היא הרימה טלפון הציגה עצמה. הכרתי אותה בדמותה וחשתי יראת כבוד אליה. אך עד לאותו טלפון מעולם לא שוחחנו. כשאמרתי לה באותה שיחה שאניני מכירה את הארגון ולא בטוחה שיתאים, השיבה לי - "מאמאלה אני אשלח לך חומר. בואי נפגש. נכיר. שמעתי עליך. זה "תפור" עליך ואת לא מסרבת לי". מאז עברו 7 שנים. קשה לחשוב על סילביה בלשון עבר. אני מודה לכבוד ראש העיר רז קינסטליך שהגיע וכיבד את סילביה והמשפחה ועל שרגיש ומקפיד לקדש את ערך שורדי השואה בחברה שלנו. תודתי גם לכל ארגוני הנשים בעירינו לפרלמנט הנוער ולדנה אייזנר יועצת רה"ע ומנהלת המשרד לקידום מעמד האישה שהפיצה את הידיעה ודאגה לנציגות. הידיעה על לכתה של סילביה הכתה בנו. היא נעלמה לנו פתאום אך תמיד תהי נצורה בליבנו."

להצטרפות לוואטסאפ חדשות ראשון לציון דילים וקופונים חמים בוואטסאפ – הצטרפו עכשיו!

באתר זה שולבו סרטונים, תמונות ומידע מהרשתות החברתיות בשימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. במידה וידוע מי צילם שלחו למייל בקשה לצרף קרדיט או להסרה