ראשון לציון זוכרת את חלליה! סיפור חייו של אל"מ אברהם (ממושי) אלרן לזרוביץ ז"ל שנפל מפגיעת מטען בשנת 1985

הערב מדינת ישראל מרכינה את ראשה לזכר חללי מערכות ישראל ופעולות האיבה. נכון ליום הזיכרון תשפ"ב אבדה המדינה ישראל 24,068 חללים שאבדו את חייהם במאבק על ביטחון המדינה, כאשר מתוכם הם בניה של ראשון לציון.

לציון יום הזיכרון והנצחת זכר הנופלים נביא את סיפור חייו של אחד מבניה של ראשון לציון.

הפרטים מתוך אתר יזכור.

אלוף משנה אברהם (ממושי) אלרן לזרוביץ ז"ל

בן סימה ויעקב, נולד ביום כ"ח באייר תש"ז (18.5.1947) ברומניה. בהיותו כבן שנה, הוא עלה לארץ עם משפחתו. המשפחה התיישבה בראשון לציון, ובה התחיל אברהם את לימודיו בבית-הספר היסודי "רמז" ואחר-כך המשיך בגימנסיה הריאלית. בתקופת לימודיו בבית-הספר התיכון היה אברהם פעיל בתנועת ה"צופים", וכבר אז היה "לייזר" (כך קראו לו חבריו) דמות נערצת בקרב בני הנוער של ראשון לציון. לייזר היה שקול ורציני, ועם זאת שופע הומור ויוזם של כל מיני מעשי קונדס ושובבות.

כשגויס לצה"ל ביקש לייזר להתנדב לחיל-האוויר, להיות טייס, אבל בגלל ליקוי גופני לא התקבל לחיל זה. לייזר התנדב לחיל-הצנחנים, ולאחר מסלול האימונים המקובל נשלח לקורס קצינים, וכאן התגלה כבעל כושר מנהיגות טבעי. באותה תקופה דבק בו הכינוי "ממושי", וכינוי זה ליווה אותו עד יום מותו. ממושי היה בעל לב חם והיה מוכן תמיד לשמוע מה שהעיק על ליבם של חבריו ופקודיו. ולכן אהבו אותו כולם והעריכו לא רק את איש הצבא הקפדן שבו, אלא גם את אישיותו החמה.

בפשיטה לטריפולי, אחת הפשיטות הנועזות שהסעירו את העולם, היה ממושי אחד ממפקדי הכוח שנחת בחוף לבנון וביצע את משימתו במפקדות המחבלים.

במלחמת ששת הימים היה ממושי בקורס קצינים. עם חבריו לקורס הוא סופח לאוגדתו של האלוף טל, ונלחם בחאן יונס ובצומת רפיח. במלחמת יום-הכיפורים כבר היה ממושי סמג"ד בחטיבת צנחנים. לאחר כמה ימי אישפוז בבית-חולים בצפון הארץ, חזר ממושי לחזית והשתתף במבצע של כיתור הארמייה המצרית השלישית.

כשפרצה מלחמת שלום הגליל, היה ממושי בתפקיד של מפקד חטיבה בבקעת הירדן. הרצון ליטול חלק במאמץ לא הרפה ממנו לרגע, ובשיחות עם חברים היה אומר: "אני לא אסלח לעצמי אם לא אהיה שם עם החיילים, דווקא בתקופה הקשה ביותר". ממושי לא שש למלחמות, אבל הרגשתו לא הייתה נוחה שחבריו לוחמים ומסתכנים והוא יושב בשקט ואינו לוקח חלק במאמץ. לאחר פניות ובקשות רבות נתמנה ממושי להיות סגן מפקד עוצבה בלבנון. לא עברו חודשים מאז שהתמנה לתפקיד. לאחר כל תקרית שאירעה הוא יצא מיד לשטח, השתתף בתחקירים והפיק לקחים. הוא דאג שגם פקודיו יפיקו את הלקחים המתאימים.

ממושי קנה לו שם בעיקר שם בזכות השנים שבהן שימש מפקד חטיבת הבקעה. התפקיד שקיבל תאם את תכונותיו, ובו התגלה בכל גדולתו. זה היה תפקיד צבאי ואזרחי גם יחד. ממושי היה אחראי להיערכות הביטחונית במרחב, למניעת חדירות מירדן. אבל יותר מכול הוא היה "אבא" לכל תושבי הבקעה, ליהודים ולערבים גם יחד.

בתקופה הזאת הוחל בפרוייקט להכשרת קרקעות בגאון הירדן והפיכתן לאדמות חקלאיות מעובדות. בדבקות ובמסירות נרתם ממושי למשימה והיה ל"מומחה מספר אחד" של הפיתוח החקלאי בבקעה. ממושי התגלה כאוהב אדמה וטבע. הוא אהב לצלם.

ביום 14.1.1985, בשעה שהיה בשטח פיגוע בלבנון כדי לבדוק את המקום, התפוצץ מטען צד ופגע בממושי. כל מאמצי הרופאים להצילו עלו בתוהו, וביום כ"ד בטבת תשמ"ה (17.1.1985) נפטר מפצעיו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בראשון לציון. הוא השאיר אחריו אישה ושלושה בנים, הורים ואחות.

להצטרפות לוואטסאפ חדשות ראשון לציון דילים וקופונים חמים בוואטסאפ – הצטרפו עכשיו!

באתר זה שולבו סרטונים, תמונות ומידע מהרשתות החברתיות בשימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. במידה וידוע מי צילם שלחו למייל בקשה לצרף קרדיט או להסרה