מישל סומך מראשון לציון מספר על המסע כחבר המשלחת הישראלית שהקימה בית חולים באזור האסון בתורכיה

זוהי המשלחת השישית אליה יצא מישל על מנת להציל חיים. לדבריו אירועים אלו מחדדים את קדושת החיים והחשיבות של הקרובים שלנו. "תחושת השליחות והמימוש, מסייעת לנו לגבור על כל קושי, מרחק או גבולות. נמשיך לסייע ככל הניתן ונזכיר לכולם שבאפלה גמורה גם נר קטן עושה אור גדול", סיכם מישל. בסיום חזרנו לארץ והשארנו את כל הציוד להמשך טיפול והעברנו את הניהול לצוותים שחזרו לבית החולים ולצוותים המקומיים.

חנה קקיאשוילי 19.02.23 18:03

אחרי 10 ימים באזורי האסון של תורכיה תושב ראשון לציון מישל סומך חוזר לישראל ומספר על המשימה להצלת חיים אליה יצא כחלק ממשלחת צה"ל ומשרד הבריאות שהקימה בית חולים שדה באור האסון בתורכיה.

מישל הוא הדימותן הרפואי הראשי של משרד הבריאות הוזנק לתורכיה במסגרת משלחת הסיוע של צה"ל לאזור האסון, יחד עם חברי המשלחת שכללה רופאים, רוקחים, פראמדקים, פסיכולוגים ועוד על מנת לסייע ולהציל חיים. לדבריו זו הפעם השישית שהוא יוצא למשימה (הוא משמש כאחראי יחידת הדימות -רנטגן בבית החולים של המשלחת) לאחר שלקח חלק באסון הצונאמי ביפן, רומניה, נאפל פיליפינים ועוד. במקום עבודתו מבינים את חשיבות משימתו בכל פעם שהוא יוצא להציל לחיים במסגרת שירות המילואים בחיל הרפואה. גם המשפחה כבר התרגלה והוא דיבר איתם מהשטח שאל לשלומם וקיווה כי הוא יחזור במהרה לחיקם. יש לו 3 ילדים גדולים כאשר הקושי היה במשלחות הראשונות אליהן יצא כאשר הם היו קטנים ואשתו הייתה צריכה להתמודד עם גידול הילדים בעת העדרו. ביומן המסע שכתב סיפר כי מיד ששמע על האסון בתורכיה הוא הבין שהלו"ז שלו ישתנה וזמן קצר לאחר מכן קיבל את הטלפון מיחידת המילואים שקראה לו לדגל. תוך זמן קצר התאספו 120 חברי המשלחת לצאת למשימה עם עשרות טונות של ציוד ומכשור רפואי. הם מספר כי על כל מקום במשלחת מתמודדים מספר אנשים - יש לנו חמ"ל וקבוצות וואטסאפ כשבכל מקרה אסון אנו ישר יוצרים קשר ומבקשים להגיע ולעזור למרות כל הקשיים של האזור- מזון, מים חשמל, תקשורת. היה לא התקלחנו מספר ימים מאחר והמים היו מזוהמים ואכלנו בעיקר מנות קרב".

חברי המשלחת- משרד הבריאות

הם התמקמו בעיר קרמנמאש בדרום טורקיה ממש ליד הגבול עם סוריה כשבנוסף להתמודדות עם המראות ומימדי האסון, מזג האויר היה קר מאוד, כשהטמפרטורות נעו בין- 4 מעלות ל-7- . הוא מספר על המסע בדרך ועל מראות התורים הארוכים של האנשים שנותרו חסרי כל על מנת בתחנות הדלק לקבל אספקת מזון ומים, ואוהלים שהפכו לאוהלים למחסה שלהם. האסון היה גדול עם מבנים הרוסים והתושבים שמנסים להתחמם עם מדורות שהודלקו בחצרות הבתים. מאחר ואזור הגבול היה חסום ולא היו דרכי גישה אליה הם החלנו לנוע עד שאיתרו במרכז העיר בי"ח בשם "ACIL" שניזוק בחלקו ושרבים מהצוותים הרפואיים בו נהרגו במהלך רעש האדמה או נאלצו לנטוש כדי לטפל במשפחותיהם שנותרו ללא קורת גג. חברי המשלחת החליטו לחברו אליהם ולהתחיל לטפל בזרם הפצועים שממשיך להגיע. מאחר ובית החולים גם נפגע מנהדסי פיקוד העורף הגיעו למקום על מנת לבחון את המבנה ולאשר את המשך עבודת המשלחת במקום. לדבריו כל אזור אסון הוא שונה מבחינת סוג האסון (רעידת אדמה, צונמי) וכל פעם הם צריכים להתאים את עצמם למקום ולסוג

עם קבלת האישור כל חברי המשלחת נכנסו למחלקות השונות בהתאם להכשרתם. " זכורה לי במיוחד נערה בת 12 שחולצה ע"י צוותי החילוץ ושהצליחה לשרוד 5 ימים בין ההריסות יחד עם אחותה. הוריה למרבה הצער לא שרדו את הרעידה הקשה". לאחר שהם התמקמו החלו הפצועים לזרום אליהם ופיקוד העורף העביר לטיפולים 19 ניצולים שהצליחו להציל.

לדבריו אירועים אלו מחדדים את קדושת החיים והחשיבות של הקרובים שלנו. "תחושת השליחות והמימוש, מסייעת לנו לגבור על כל קושי, מרחק או גבולות. נמשיך לסייע ככל הניתן ונזכיר לכולם שבאפלה גמורה גם נר קטן עושה אור גדול", סיכם מישל. בסיום חזרנו לארץ והשארנו את כל הציוד להמשך טיפול והעברנו את הניהול לצוותים שחזרו לבתי החולים ולצוותים שהגיעו מאנקרה ואינסטנבול.

איך היה היחס מהאוכלוסייה המקומית?

טיפלנו לרוב בפליטים מסוריה שהגיעו אל בית החולים הם חששו לקבל טיפול מישראליים (יש לציין כי לכל משלחת מתלווה יחידת אבטחה ששומרת על הצוותים), אבל בזכות סיוע של צוותי טורקיש איירליינס ששימשו כמתורגמנים הצלחנו לתקשר עם האוכלוסייה. אנו מתנתקים מהכל כשהמטרה היא הצלחת חיים ולכן אין מקום לפוליטיקה כאן. לדבריו עצם העובדה שהאוכלוסייה רואה מישהו מבחוץ שמגיע ומסייע גורם להם להגיב ולצאת מההלם ומהייאוש. גם לאחר שאנחנו עוזבים נשמרים הקשרים והצוותים מעדכנים אותנו על מצב הפצועים- הקשרים הם ברמה המקצועית וגם האישית.

איך מתמודדים עם המצב, המראות מבחינה מנטלית?

כשאנחנו מגיעים אנחנו מנסים להתנתק מהכל למרות הקושי המנטלי והמראות הקשים של מטופלים, ניצולים, משפחות שנהרסו וההבנה שאתה משאיר את המשפחה שלך מאחור. יש לציין כי אל המשלחת מתלווים אנשי מקצוע בתחום הנפש שמלווים את הצוותים ומסייעים להם להתמודד עם המצב. אבל מה שחשוב הוא הצלחת החיים רק מי שעובד בכך יכול להבין את התחושה שהצלחנו למנוע נכות או הצלחנו להאריך חיים.

@michel.somekh