ערב 'שרים מהלב' בתיכון דרכא בגין בגדרה: זיכרון, תקווה ואחדות בנוכחות עומר ונקרט ששב מהשבי ומשפחות שכולות

צילום מתוך דף הפייסבוק תיכון דרכא בגין

אתמול התקיים בתיכון דרכא בגין בגדרה ערב "שרים מהלב", שהוקדש לשירי זיכרון, תקווה ואחדות. חבורת הזמר המוכשרת של בית הספר, בהובלתם של אביה לנקרי ושגיא בן שבת, יחד עם בוגרי ומורי בית הספר, ביצעו שירים המהווים את פסקול החיים במדינה.

הערב התקיים בנוכחות ראש המועצה ומכובדים רבים נוספים, והיה מרגש עד מאוד. בקהל נכחו גם עומר ונקרט, בוגר בית הספר שחזר משבי חמאס, ובני משפחתו, וכן משפחת ברוך, משפחתו של עידו ברוך ז"ל, בוגר בית הספר שנפל בפעילות מבצעית בשנת 2022.

מנהלת בית הספר, אסתר חדד, נשאה דברים. להלן הנאום המלא:

"ערב טוב לכל הנוכחים,

מר סהר פינטו ראש המועצה, דורית בן בוחר סגנית ראש המועצה ומחזיקת תיק החינוך, הילת אופנהיימר שילה – נציגת רשת דרכא, קרן מורילס יו"ר הנהגת ההורית הבית סיפרית, משפחת וונקרט, משפחת ברוך, הורים, מורים, אורחים ותלמידים יקרים.

אנחנו מתכנסים כאן הערב, בלב אחד, כדי לזכור, לכבד ולהתחזק יחד – במילים, בשירים, ובשקט שבין הצלילים. 19 מבוגרי תיכון דרכא בגין, נפלו במערכות ישראל. כל אחד מהם היה עולם ומלואו – ילד שצמח כאן במסדרונות, חבר לספסל הלימודים, בן קהילה ובן משפחה. כל אחד מהם השאיר אחריו חלום שלא הוגשם, חיוך שלא יישכח, ומורשת של אומץ, מסירות ואהבת הארץ.

השנה, השמות הפכו קרובים מתמיד. שניים מהנופלים, שלמדו יחד באותה כיתה עם עומר ונקרט, אינם עוד. קים דמתי ז"ל שנרצחה במסיבת הנובה, ועידו ברוך שנפל בעת מילוי תפקידו באוקטובר 2022. עומר, שב אלינו לאחר חודשים ארוכים וקשים בשבי חמאס. קשה לתאר במילים את עוצמת הרגש – השמחה על שובו של עומר, לצד הכאב על החברים שאינם. עומר, במילותיו בספר המחזור, כתב : \"העולם קשוח, אבל אני יכול עליו\". כמה עוצמה יש במשפט הזה – כמה תקווה, כמה אמונה. עומר עבר תקופה קשה של סבל וייסורים חוויה שמעמידה כל אדם במבחן קיצוני של גוף ונפש. אך דווקא מתוך המקום החשוך הזה, מצא בתוכו את הכוח להאמין, להחזיק מעמד ולשוב אלינו. הוא מזכיר לנו שבכל אחד מאיתנו יש עוצמות שלא תמיד אנו מודעים להן – ושגם כשהעולם קשה, אפשר לנצח אותו, אם לא מאבדים תקווה.

הערב הזה מוקדש גם לכל אותם בוגרים שלנו, שעמדו ועדיין עומדים בחזית – בלחימה בעזה, במשימות להחזרת החטופים, בשירות הקרבי, ברפואה ובהצלה. חלקם נפצעו, חלקם חוו אובדן, כולם הקריבו ונתנו מעצמם למען כולנו. הם ההוכחה לכך שהערכים שנטמנו כאן – ערבות הדדית, אחריות, חברות – ממשיכים ללוות אותם גם אחרי סיום הלימודים.

ובתוך כל אלה, אי אפשר שלא להזכיר את 59 החטופים שעדיין נמצאים בשבי חמאס. גברים ונשים, צעירים ומבוגרים, חיילים ואזרחים – שעדיין לא שבו הביתה. משפחותיהם מחכות להם יום ולילה, בתקווה, בדאגה ובתפילה. כל עוד לא שבו, ליבנו איתם ועם משפחותיהם. עומר, שחזר אלינו מהשבי, הוא עדות חיה לכך שאסור לאבד תקווה, שגם מתוך החושך אפשר לשוב לאור. נמשיך להיאבק, להאמין ולייחל ליום שבו כולם ישובו הביתה בשלום.

בתקופה כל כך מורכבת, שבה כל אחד ואחת מאיתנו מתמודד עם כאב, דאגה וגעגוע, חשוב שנזכור עד כמה האחדות שלנו חיונית. לא תמיד כולנו חושבים אותו דבר, לא תמיד אנחנו מסכימים – אבל דווקא עכשיו, כשהלבבות פצועים, אנחנו זקוקים זה לזה יותר מתמיד.

האחדות היא לא רק סיסמה – היא מציאות יומיומית של דאגה, הקשבה, חיבוק, ובחירה לראות את הטוב שבשני. היא היכולת להניח בצד את המחלוקות, ולזכור שיש לנו גורל אחד, עתיד אחד, ושורש עמוק שמחבר בינינו.

השיר \"גורל אחד\" של עופרה חזה מלווה אותי הערב, ומזכיר לנו את השורשים, את הבחירה להישאר:
\"נסענו רחוק
מעבר לים
היה לנו טוב
אבל חזרנו משם
ניסינו לפרוח
באדמה זרה
ולא יכולנו לעזוב\"

והבית החדש שנכתב לשיר, במיוחד בשביל הימים האלה, מביא איתו מסר של תקווה והתחדשות:
\"נחזור בקרוב,
נקום מעפר,
יהיה לנו טוב,
הכול יצמח מחדש.
יהיה לנו כוח לשוב ולפרוח,
כי לא רצינו לעזוב.\"

בערב זה אני מאחלת שלא נאבד תקווה, שנדע להמשיך, להאמין, להחזיק באור גם כשהחושך גדול. תקווה שנישאר מאוחדים, שנדע להושיט יד, להקשיב, לאהוב – כי רק יחד, נוכל על העולם הזה.

אני שולחת חיבוק גדול למשפחות השכולות, למשפחות הפצועים, למשפחות השבים ולמשפחות החטופים. תודה לכם על האומץ, על האמונה, על התקווה שאתם מעניקים לכולנו. תודה לכל אחד ואחת מכם, תלמידים, על הרגישות, על הבגרות, ועל כך שאתם בוחרים, יום יום, להיות חלק מקהילה שמאמינה באדם, בחיים ובעתיד.

יהי זכר הנופלים ברוך.

מי ייתן ונזכה לימים של שקט, של ריפוי, של אחדות ושל אור.

ומי ייתן ונראה את כל הבנים והבנות שבים הביתה.\"