חגיגות מימונה תמיד היו עבורי זמן של שמחה, משפחה וחיבור. ריחות המתוקים, המוזיקה והאווירה החגיגית - כל אלה היוו עבורי ביטוי עמוק לתרבות עשירה ומסורת ייחודית.
השנה, בחרתי לציין את המימונה בצורה שונה. במקום חגיגה גדולה ושמחה, בחרתי לציין את החג בכיכר החטופים בתל אביב, יחד ועבור משפחותיהם של 133 חטופים שעדיין מוחזקים בעזה, אלו שנעדרים מהשולחן המשפחתי כבר זמן רב מידי.
ההחלטה הזו לא הייתה קלה.
כבר מספר חודשים אני טוענת שהיעד הראשון והחשוב ביותר במלחמה הצודקת הזו הוא החזרת החטופים. 133 חטופים, לכל אחד מהם משפחה, חברים, חיים שלמים שנעצרו. ככל שהזמן עובר, כך חייהם בסכנה גוברת והולכת.
במצב מורכב וקשה זה, אני מאמינה שכל אחד ואחת מאיתנו חייבים לעשות את חלקם כדי להשאיר את נושא שחרור החטופים בראש סדר העדיפויות הלאומי.
המימונה בכיכר החטופים הייתה עבורי הזדמנות להביא עוד ועוד אנשים אל סיפורם של החטופים, להכיר את משפחותיהם, לחזק אותן ולהעביר מסר של תקווה ואחדות. התרגשתי ושמחתי להוביל את הכנת המתוקים והמפולטות כבכל שנה. דווקא מתוך הכאב והגעגועים, צמחה תחושת אחדות וחיבור עמוקה. ידענו כולנו, שדווקא עכשיו, בזמן הזה, חשוב יותר מתמיד לשמור על המסורת, על תקווה ואמונה.
כי המימונה, כמו כל חג יהודי, היא לא רק חגיגה של אוכל ושמחה, אלא גם חגיגה של זיכרון, של זהות ושל אמונה. אמונה שגם בימים קשים, האור ינצח את החושך, והטוב ינצח את הרע.
בנוסף לציון החג, @Ayelet samerano אישה מדהימה ואימו של יונתן שנחטף ונרצח בעזה, הובילה מיצג מרגש בו המשפחות הציגו תמונות וסיפורים של יקיריהן.
לסיום חשוב לי לומר שהאירוע הזה לא היה יכול להתקיים ללא תמיכתם ועזרתם של אנשים רבים: אנשי מטה החטופים המדהימים שכבר 206 ימים עובדים לילות כימים , תושבי גדרה, מתנדבים מכל רחבי הארץ ותורמי מתוקים - כולם התגייסו ותרמו מזמנם וממרצם. יחד, הדלקנו אור גדול של אחדות ותקווה שיחזרו כולם עכשיו.