מיכל שמיס בת ה-17 מפתח תקווה מתנדבת כיום כמגישת עזרה ראשונה במד״א, לאחר שבילדותה נאלצה להתמודד עם הפסקה פתאומית בפעילות ליבה, השתלת קוצב לב ואי-ספיקת כליות חמורה.
״כשיצאתי ממחלקת הטיפול הנמרץ והתעוררתי במחלקה הפנימית, הסתכלתי במראה ולא זיהיתי את עצמי. הייתי רזה מאוד, חיוורת ומחוברת להרבה מכשירים ועירויים. באותו הרגע הסתכלתי במראה, הבטתי לעצמי בעיניים והבטחתי שאני הולכת לחיות את החיים שלי ולא אתן לשום מחלה להחליט בשבילי איך הם ייראו או לעצור אותי״, סיפרה שמיס.
הכול התחיל לפני כשבע שנים, כשמיכל הייתה בת 10 וליבה הפסיק לפעום באופן פתאומי. בעקבות זאת נאלצו להשתיל בגופה קוצב לב. ״אני זוכרת שלקחתי מאוד קשה את התקופה הזאת. כילדה פחדתי שכל דבר קטן כמו לצחוק, לרוץ או לרקוד, משהו שכל ילד עושה, יכול להרוג אותי״, שחזרה.
על ההחלטה להשתיל בגופה קוצב לב סיפרה: ״זה לא היה נחמד לשמוע שמשתילים אצלך מכשיר שנותן אותות חשמליים ללב. גם לא הבנתי באמת מה זה אומר, אבל הסבירו לי שזה יעזור ויגרום לי לחזור לחיים רגילים. אז הסכמתי״.
מיכל חשבה שתחזור לחיים רגילים, אך זמן קצר לאחר מכן התגלתה אצלה אי-ספיקת כליות חמורה שסיכנה את חייה. במשך תקופה היא שהתה במחלקת טיפול נמרץ בבית החולים, ובהמשך אושפזה במחלקה פנימית וחוברה למכשיר דיאליזה.
״בעיקר אני זוכרת כמה הייתי עצובה. הרגשתי שכולם שיקרו לי. כולם הבטיחו לי שאחרי השתלת הקוצב הכול יחזור להיות רגיל, ובסוף מצאתי את עצמי יותר חולה ממקודם״, סיפרה. לדבריה, ״הרופאים האמינו שאצטרך להיות עם דיאליזה במשך שנים או אפילו כל החיים אם לא תהיה השתלה, אך אחרי שבועיים המדדים שלי יצאו תקינים ושוחררתי הביתה, ומאז לא חזרתי לטיפול״.
במהלך ימי האשפוז, השיחות עם הרופאים וההליכים הרפואיים שעברה, החלה מיכל לחשוב על האפשרות שתהיה רופאה כשתגדל. ״בזמן הטיפולים לא סבלתי את עולם הרפואה, אפילו לא רציתי לשמוע עליו. אך עם הזמן הבנתי כמה הוא חשוב ועד כמה אני יכולה להיות זאת שתעזור לחולים שמצד אחד זקוקים לטיפול הרפואי, אבל מצד שני, ולא פחות חשוב מזה, צריכים גם את התמיכה שאני יכולה להעניק להם כאחת שמבינה מה זה להיות במקום שהם נמצאים בו״, סיפרה.
על הבחירה להתנדב במד״א הוסיפה: ״הייתי רק ילדה בת 12 וכבר מאוד רציתי להגיע לתחום הרפואה. אני זוכרת שקראתי באינטרנט על מגן דוד אדום וחיכיתי כבר להגיע לגיל 15 כדי להתחיל להתנדב״.
בהמשך הצטרפה מיכל לקורס מגישי עזרה ראשונה במד״א, וכיום היא מעניקה טיפול רפואי באמבולנסים. ״אחד הרגעים המשמעותיים ביותר שהיו לי במהלך משמרת היה כשהגענו לסייע לחולת כליות שמטופלת בדיאליזה. זאת הייתה הפעם הראשונה שהגעתי למחלקה בבית חולים מאז הטיפול האחרון שלי. להסתכל על המטופלים והמכונות גרם לי להיזכר ביום האחרון שלי במחלקה״, שיתפה.
״במהלך הנסיעה עם המטופלת התעניינתי בה ובטיפולים שהיא עוברת וסיפרתי לה את הסיפור שלי. היא הייתה מופתעת לשמוע שילדה בגילי מבינה את מה שהיא עוברת. בסוף הנסיעה היא נפרדה ממני בחיוך גדול שעד היום אני זוכרת״, הוסיפה.
לדבריה, ״לפעמים המקום הבטוח שאתה נותן למטופל, כמו הזדהות עם המצב שלו, אוזן קשבת ותמיכה, הוא לא פחות חשוב מהטיפול הרפואי שאנחנו מעניקים כאנשי צוות. אני שמחה שהייתי שם ברגע הזה עבור המטופלת, אבל גם עבורי. סגרתי מעגל והבנתי אפילו יותר את הכוח שלי לעזור לפצוע או לחולה״.
מיכל, שבסיום החופש הגדול תעלה לכיתה י״ב ותסיים את לימודיה במגמת הרפואה שבה היא לומדת בשנתיים האחרונות, מתכוונת להמשיך להתנדב במד״א. החלום להיות רופאה מלווה אותה מאז גיל 12.
״אני רוצה לעזור לאחרים כפי שרציתי שיעזרו לי כשהייתי ילדה, ולהזכיר לכל ילד שמתמודד עם מחלה כרונית שהוא לא המחלה שלו — ושהוא עדיין יכול לעשות הכול, לחלום, לשאוף גבוה ולהיות כל מה שהוא רוצה, לא משנה מה״, סיכמה.
צילומים:צילום: דוברות מד״א
להצטרפות לוואטסאפ חדשות פתח תקווה להצטרפות לקבוצת דילים וקופונים לאליאקספרס
באתר זה שולבו סרטונים, תמונות ומידע מהרשתות החברתיות בשימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. במידה וידוע מי צילם שלחו למייל בקשה לצרף קרדיט או להסרה
אין עדיין תגובות
אפשר להתחיל את הדיון עם תגובה ראשונה.