עדי שיפלדרים, מנהלת האחיות בפגיית שניידר בפתח תקווה, העובדת בבית החולים כבר 22 שנים, התמודדה פעמיים עם סרטן השד. בפוסט שפורסם בעמוד מרכז שניידר לרפואת ילדים בישראל היא סיפרה על הדרך להחלמה, על הבדיקה שדחתה ועל המסר שלה לנשים: ללכת להיבדק.
שיפלדרים חלתה לראשונה כשהייתה בת 35 ואם לשלושה ילדים קטנים — בת ושני בנים תאומים. למרות עבודתה במערכת הבריאות והיכרותה עם עולם הרפואה, היא דחתה במשך חודשים את הבדיקה. היא הרגישה גוש בשד, אך לא נבהלה. בדיעבד סיפרה כי כמי שעובדת במערכת הבריאות, הרגישה כמעט ״חסינה״, עד שהגיעה האבחנה: סרטן שד בשלב מתקדם, עם גרורות לבלוטות הלימפה ולעמוד השדרה.
״בהתחלה הייתי בטוחה שאין לי סיכוי״, סיפרה. היא אף כתבה לכל אחד מילדיה מכתבי פרידה, אך הילדים הפכו למקור הכוח שלה והיא החליטה להילחם. ההתמודדות כללה סבבי כימותרפיה, ניתוח כריתה ושחזור, עשרות טיפולים והמשך טיפול ביולוגי במשך שלוש שנים.
לצידה לאורך הדרך היה אביה ז״ל, פרופ' קפלן, רופא נשים ותיק שעבד במשך כ-40 שנה בבית החולים בילינסון, שם טופלה. הוא המתין לצידה לפני הניתוחים, ליווה אותה בטיפולים והיה עבורה משענת וכתובת מקצועית. גם הוא התמודד בעבר עם סרטן מסוג לוקמיה ואף עבר השתלת כליה.
שש שנים לאחר האבחון הראשון, בשנת 2019, המחלה חזרה, הפעם בשארית רקמת השד שנותרה. שיפלדרים עברה תשעה טיפולי כימותרפיה נוספים, ניתוח והקרנות. בהמשך החליטה לעבור באופן יזום גם ניתוח להסרת השחלות. כיום היא מקבלת טיפול אנטי-הורמונלי, שאותו תמשיך ליטול עד סוף חייה.
במהלך ההתמודדות בחרה לנהל שיח פתוח וכנה עם ילדיה, גם ברגעים הקשים, והסבירה להם על המחלה ועל הטיפולים. ״אחד הבנים שלי, כשהיה בן תשע, אמר לי שהקרחת שלי מאוד מביכה אותו״, סיפרה. ״לא כעסתי ולא נעלבתי. הבנתי שגם לילדים יש התמודדות משלהם וחשוב לתת מקום גם לרגשות שלהם״.
לדבריה, המחלה שינתה אותה גם כאשת מקצוע וכאחות: ״פתאום הבנתי באמת מה זה להיות מטופלת. מה המשמעות של המתנה, של חוסר ודאות ושל הפחד. למדתי עד כמה סבלנות, אמפתיה, חמלה והקשבה יכולות להיות משמעותיות עבור אדם שנמצא בצד השני״.
גם כיום, שנים אחרי, הפחד לא נעלם לחלוטין. בכל פעם שהיא נדרשת לבצע בדיקות מעקב, ובעיקר בדיקת PET-CT כדי לוודא שהמחלה לא חזרה, לדבריה, ״העולם עוצר מלכת״. לצד הפחד נמצאת גם ההבנה שהתגברה על הסטטיסטיקה וניצחה את המחלה פעמיים.
שיפלדרים סיפרה כי לאורך תקופות המחלה והטיפולים, גם כשנעדרה מעבודתה בשניידר לתקופות ארוכות, קיבלה מעטפת ותמיכה מהצוות ומהארגון. לדבריה, היה לה ברור שתחזור לעבוד בבית החולים שבו היא מבלה את רוב חייה המקצועיים ושאותו היא רואה כבית.
כיום, כמנהלת האחיות בפגייה, היא גאה בעבודתה, באיכות הטיפול שמקבלים הילדים והמשפחות ובהון האנושי שמקיף אותה.
המסר שהעבירה לנשים לקראת חודש המודעות לסרטן השד היה: ״ללכת להיבדק. ללכת להיבדק. ללכת להיבדק. כשיש ספק, אין ספק. גם אני, שעבדתי במערכת הבריאות וחשבתי שאני יודעת הכול, דחיתי את הבדיקה. אסור לחכות״.
להצטרפות לוואטסאפ חדשות פתח תקווה להצטרפות לקבוצת דילים וקופונים לאליאקספרס
באתר זה שולבו סרטונים, תמונות ומידע מהרשתות החברתיות בשימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. במידה וידוע מי צילם שלחו למייל בקשה לצרף קרדיט או להסרה
אין עדיין תגובות
אפשר להתחיל את הדיון עם תגובה ראשונה.