טור אורח של זיוה פרדה תושבת רחובות וסטודנטית לעבודה סוציאלית בבר אילן "עבודה שחורה"

עבודה שחורה
הבטום בן עשרים ותשע, הוא קם כל בוקר לעבודה במשתלת "שורשים" שבמועצה האזורית אשכול . הוא עלה ארצה בגפו במטרה להימלט מהסיגופים והדחק בארץ מולדתו. הבטום היה בולט במשתלה בשל צבע עורו השחום וגם משום היותו מהגר עבודה. רבים מאתנו יקראו לו  עובד זר הגדרה שאני מסתייגת ממנה בגלל הקונוטציה של עבודה זרה שהיא מעוררת בי. יש שיקראו להבטום סרטן בלב האומה וכאלה שיכנו אותו פצצה מתקתקת. אני קוראת לו הבטום.
כמותו חיים בישראל אלפי מהגרי עבודה שבאו לארץ הקודש על מנת להמתיק במעט את גורלם. רבים מהם עוסקים בעבודות שהאזרח הישראלי הממוצע יירתע מלעסוק בהן, כמו סיעוד , בניין או קטיף.
היחס השלילי כלפי מהגרי העבודה בישראל נע בין צקצוק בלשון, קריאות גנאי, דקירות  וכלה בהשמצות ואלימות מילולית מצד נבחרי ציבור. מהגרי העבודה מחד סובלים מתגובות לא אוהדות של הציבור ומאידך ממדיניות לוקה בחסר של הממשל כלפיהם, בין היתר על ידי שיטת העסקה שבפועל מעודדת מעסיקים להעסיקם בצורה בלתי חוקית לפעמים אפילו תמורת שכר זעום מתחת לשכר המינימום ובתנאי העסקה מכפירים.
המדיניות של ישראל היא להימנע מלהיות מדינת הגירה לאלה שאינם עונים על הקריטריונים של חוק השבות, אך עם הרצון לשמור על הצביון הציוני של המדינה יש להתמודד עם תופעת תושבות הקבע ושהייה רבת שנים של חלק מהמהגרים וחיפוש פתרונות למקרים כאלו.
בעיני מהגרי העבודה מהווים ראי למוסריותה וצדקת דרכה של מדינת ישראל ועל נבחרי הציבור לחולל שינוי ממשי במדיניות הממשל ולקבל החלטה לכאן או לכאן. משום שמציאות של התעלמות או השלכת אחריות על מהגרי העבודה רק מעוררת את שנאת הציבור כלפיהם.
אבל לא כלפי הבטום שכל מי שעובד איתו במשתלת "שורשים" במועצה האזורית אשכול יעיד שהוא נעים הליכות וחרוץ. הם גם יספרו שיהיה מאוד קשה להוריד ממנו את החיוך הלבבי שלעיתים נראה כמו מקועקע על פניו. הבטום נסע לבאר שבע . אשרת השהייה שלו בארץ עמדה לפוג והוא נאלץ לחדש אותה על מנת שיוכל להמשיך לעבוד רק כדי להעביר את כל הכסף למצרים שהחזיקו במשפחתו בגבול ואיימו לרצוח אותם אם הכסף לא יגיע לידיהם.
בזמן שהבטום המתין בתור לחידוש האשרה שלו נכנס מחבל לתחנה המרכזית בבאר שבע והחל במסע טבח של אזרחים תמימים. הבטום כמו רבים אחרים נס על נפשו. אך כאמור עורו של הבטום היה שחום ונראה כאילו היה לחוץ מהמתרחש בתחנה . מה גם שדיבר בשפה קצת משונה. זמן קצר לאחר מכן החל מישהו לצעוק לעברו בקריאות מחבל! מחבל!
ואז הגיעו הבעיטות לראש ואחר כך הספסל אותו הטיחו בכל חלקי גופו פעם אחר פעם ולבסוף באו  היריות.
אבל הבטום "סתם" עובד זר אין לו אמא ואבא שיגידו להמון הזועם להפסיק. אין לו גם קרובים שיידרשו מהמדינה להכיר בו כקורבן טרור. הבטום מצדו רק שכב על רצפת התחנה המרכזית בבאר שבע כשעל פניו כבר לא היה החיוך הלבבי שלעיתים נראה היה כמו מקועקע על פניו. בן עשרים ותשע במותו.


מחברת המאמר זיוה פרדו היא סטודנטית לעבודה סוציאלית בבר אילן 

להצטרפות לוואטסאפ חדשות רחובות דילים וקופונים חמים בוואטסאפ – הצטרפו עכשיו!

באתר זה שולבו סרטונים, תמונות ומידע מהרשתות החברתיות בשימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. במידה וידוע מי צילם שלחו למייל בקשה לצרף קרדיט או להסרה