הסופרת הרחובותית יונה דורון מספרת איך הטיול שלה ליפן בפסח האחרון החזיר אותה לכיתה ג'

יונה דורון 09.05.16 12:50

בכיתה ג' התחפשתי ליפנית. לאמי היה קימונו יפני אמתי שרכשה בפריז שנים רבות לפני שבכלל נולדתי. הקימונו היה בצבע שחור ועליו היו רקומים פרחים בצהוב, אדום וירוק. הייתה לו חגורה ירוקה רחבה שנקשרה מאחור בצורה מסורתית.
על מנת שיתאים לגובהה של ילדה בת שמונה מסרה אותו אמי לתופרת וזו תפרה מכפלת רחבה. את שערי אספה אמי לקוקו גבוה, תקעה בו פרחים לבנים ומספר דוקים. ביד אחת אחזתי במניפה ובשנייה - בשמשיה קטנה.

התחפושת הייתה מאוד מוצלחת ואחרי עברה לעוד מספר בנות במהלך השנים. אמי אפילו טרחה לפרום את המכפלת כאשר
השאילה אותה לילדה גדולה יותר.
מזה שנים רבות נח הקימונו בתחתית ארון הבגדים שלי כאבן שאין לה הופכין.

בפסח האחרון טיילתי ביפן. בערב השני שלנו בטוקיו הכריזה המדריכה : "הערב נצא לרובע הגיישות. לא בטוח שנצליח לראות אחת אבל היו מוכנים עם המצלמות"
הגיישות הן מארחות (לא מה שחושבים עליהן...) מאוד אינטליגנטיות אשר מבלות ערב בשיחה על נושאים רבים ומגוונים עם הגבר ששכר את שירותיהן. הן גם מגישות לו תה וכיבוד ורק גברים עשירים יכולים להרשות לעצמם ערב כזה מאחר וזה מאוד יקר.
המזל שיחק לנו והצלחנו לראות לא מעט גיישות וכמובן לצלם אותן. הן נועלות כפכפי אצבע עם סוליות עץ עבות וזה גורם להן ללכת בצעדים קטנים ומהירים. ניכר היה שאינן מתלהבות (בלשון המעטה...) מן הצלמים וממהרות לעבור ממקום למקום אך מיהו הישראלי שיוותר על צילום שכזה?

הרי לפניכם התמונות ותוכלו להשוות בין המציאות לתחפושת...