מלול בפולין

מלול, יליד קראקוב, רביעי מבין שישה אחים לבית פוזלינסקי, התחנך בת״ת דמעזריטש. בגיל 12 נעקר עם משפחתו, תחילה לוולוז׳ין ומאוחר יותר, עם התקדמות הכיבוש הנאצי, אל מחנה העבודה בפלאשוב. בשלהי המלחמה הצטרף לפרטיזנים שלחמו לצד הצבא האדום עד לשחרור המחנות ב - 1941. שריד יחידי, אוד מוצל מאש, מאחרוני העדים לזוועות שבוצעו בעמנו.

חיכיתי לטהרן הראשון שיקפוץ בראש. אני בסך הכל ניסיתי להעלות חיוך סרקסטי אצל מי שרואה כמוני את האירוניה וחש צער נוכח תמונה שבה נראים נערים ונערות רכים בשנים מובלים ע״י מנהיג ישראלי, ״ניצול שואה״ יליד צפון אפריקה, על רקע חומות מחנה השמדה. ==== במסגרת חופש הביטוי, אם כבר אני בגדר בהמה, אז כבר אשחרר את המוסרות וארחיב, שלדעתי, מדינה שמחזיקה בצבא השמיני בגודלו ובארסנל גרעיני הרביעי בגודלו, ועודנה חסרת ביטחון עצמי בכוחה, בצדקת קיומה ובערכיה, ומוצאת צורך לזקק את הנוער שלה לערכים ע״י מסע התקרבנות מעורר חלחלה במפעלות המוות, היא מדינה חולה שמתעצלת או שלא מאמינה ביכולת שלה להטמיע את אותם ערכים בתהליך חינוכי עמוק, ומעדיפה להזריק אותם אינסטנט לוורידים הטריים באמצעות זעזועי נפש ובכי. ===== הטיול הנוראי הזה לא מוסיף לתלמידים אפילו קמצוץ מידע על מה שכבר למדו בביה״ס, קל וחומר על שניתן למצוא בספרים, סרטים, מוזיאונים ועדויות ניצולים. זו דעתי הנחרצת והלא מחייבת.

בטור השבועי של זה שקורא לעצמו שמאל ציוני (!!!), . . נוני סנדלר, שזקנתו מביישת את בחרותו, מאבד את הצפון . . . מפאר, מהלל, משבח ומקלס את החברים שלו ואת הצעירים . ש . . יורדים מהארץ (!!!), אז שהנוער יראה במו עניו מה עלול לקרות אם כולם יחשבו אני ואני ואני וחשבון הבנק שלי. . הוא קורא למי שנשאר בארץ נמושות כמו שפעם קראו ליורדים (!!). . . . הוא גאה ביורדים אבל הוא יודע שהם לא גאים בעצמם אז הוא לא כותב את השמות שלהם אלא רק את השם של חברו המפורסם האדמו״ר עמי פיינשטיין שליט״א עשיר כקורח שלא יודע שובע. ״נצר למייסדי העיר״ . . הוא לא שוכח לציין כאילו זו חסינות מפני בגידה בערכים. כל אחד מוזמן לקרוא בגל גפן עמוד 32 ולהזדעזע בעצמו. אדוני הנכבד למעלה עם הביטחון המופרז בחוסן -דעתי יותר מחייבת המציאות העגומה . . . אגואיזם ואובדן ערכים של השמאל המופקר שכבר שכח מה עולה בגורל עם ללא מולדת. אמצע הלילה- סליחה על הפאתוס, בגילי כבר לא ישנים טוב, תרתי משמע.