ביום חמישי 27/12 יחגוג שבט גמליאל יום הולדת 100 לאם המשפחה מרים גמליאל ... סיפורה של משפחת גמליאל "מתימן לשעריים"

בימים אלה חוגגת מרים גמליאל יום הולדת 100 וכל השבט החליט לציין את האירוע בהפקת סרט על חיי מרים ומשפחתה מאז עלייתם לארץ ועד עצם היום הזה. האירוע לכבודה של מרים יתקיים ביום חמישי 27/12 בשעה 18:30 בקיבוץ שילר. להלן סיפורה של מרים ומשפחתה כפי שיסופר בחגיגות יום ההולדת
 
משפחת גמליאל חיה ברחובות מאז עלייתה מתימן
משפחת גמליאל החלה את המסע לארץ ישראל עוד טרם  הקמת המדינה 
מסע אשר טומן בחובו את ההתמודדות עם החיים בתימן של המאה ה 19
העליה לארץ ישראל והקמת המדינה הצעירה שבדרך עם כל המשמעויות הנלוות  השתתפות צאצאיה בכל מלחמות ישראל והיכולת לגדל משפחה לתפארת אשר צאצאיה עוסקים במגוון רחב של תחומים ומצליחים בהם אינה מובנת מאליו סיפור זה הוא סיפורה של משפחה אשר חיה בעיר רחובות מהרגע הראשון שהגיעה לארץ ישראל

מוצאה של המשפחה בתימן מישובי ההר העליון המכונה "אלגבל"
מרים גמליאל נולדה בתימן באחד מישובי ההר העליון  הקרוי "אלגבל" מהלך של יום לכיוון צפון מערב מכפר אלמעזבה  הנמצא במחוז עמאר.
כפר אלמעזבה הוא ישוב קטן שרב תושביו הם עובדי אדמה . הבתים הם קומה אחת והדרך הראשית של השיירות שהובילה מצפון לדרום עברה במרכזו של הכפר . שם גרו משפחתו של בעלה סאלם בן בנימין גמליאל .
ערוץ של נחל יבש ביתר את הכפר  לשניים וחילק את הכפר לשני חלקים .
החלק הדרומי נקרא "אלקאבל" ( העבר) כלומר עבר הנחל. והגוש התחתון נקרא אלקורן אלאספל גוש זה היה מיושב ע"י היהודים וכאן גם היה בית הכנסת. והגוש שמעליו היה נקרא אלקורן אלאעלא שזהו הגוש העליון וכולו היה מאוכלס בכפריים אשר שירתו את השיח ועיבדו את שדותיו.
מעליו היה טירה המוקפת חומה בצורה ובמרכזה ארמונות של השיח אלחדידי המפורסם אשר השקיף על כל האזור . השיח התייחס ליהודים בצורה מכובדת ויש האומרים כי יחסו היה "אבהי".

אבי בעלה היה פוסק ומנהיג
חמה של מרים גמליאל היה לרב מחוז בתימן והיה לפוסק ולשוחט אשר דעתו היתה חשובה באותם ימים ישב ולמד ושקד על הלכות שחיטה , טריפות ואת כל ספר מקור החיים של ר יחיא בן יעקב צלאח .
ואף יש סיפור כי הוא יצא נגד בית הדין של צנעא ואף העמיד אותם על טעותם בהקשר לפסיקה על שחיטת פרה בסוגיה של האם היא כשרה או לא .
מאותו היום הפך להיות פוסק ומנהיג בכפרו מתוך הכרה והודאה בידיעותיו וכישרונו ואכן ישנם עדויות רבות על חוכמתו וגדולתו בתורה מהאנשים אשר שהו במחיצתו בתימן ובארץ ישראל עם עלייתו. נהגו לומר כי הוא היה רך בשנים אך אב בחוכמה.

התרנגולת שהובילה להיכרות והנישואין בין מרים ( שדרה) לסאלם
הימים חלפו בכפר ומטלות היום לעולם לא נגמרות ,למרי בנימין היה מעין בית מלאכה צמוד לביתו ובהיותו יושב ועוסק במלאכת הצורפות בכפר באחד מן הימים שטופי השמש של תימן הגיעה אליו נערה יהודיה ובלתי מוכרת , ובידה תרנגול אותו ביקשה לשחוט . ניסים גמליאלי הסופר מתאר אותה בספרו כנערה חיננית, נמרצת, עיניה יפות וברורות , עירניות , שהתגלגלו מטה ולכל עבר כפנינים מלוטשות . פניה היו נאות, בהירות , חלקות ומאדמות אך יחד עם זאת היה להן מבע תקיף ונחרץ וחיוך לא עלה עליהן . עמידתה זקופה דרוכה ומחושלת וכל כולה יפה. מרי בנימין מדד אותה במבטים מתחלפים והעריך אותה כבת 12. אך דבר אחד משך אותו מעבר לזקיפות קומתה ולא יכול היה להתעלם מלבושה הנאה והמסודר . כששאל לשמה – ענתה  שדרה. "הגעתי לשחוט את התרנגול " אמרה .....

התנאי של השוחט לשחיטת התרנגול.... אירוסין לבנו
אבי הנערה התגורר בכפר בית אלוחישי שבמעלה ההר . יהודי בודד בין גויים .
אשר עובד לפרנסתו כחייט ורוקם בגדי נשים . מרי בנימין שמע על האיש אך לא הכיר אותו ולא ידע כי שדרה היא ביתו . לאחר שהבין את מבוקשה של הילדה הסכים לשחוט את התרנגול אך "יש לי תנאי" אמר . שאלה שדרה . מהו התנאי? " תאמרי לי שאת מסכימה להיות ארוסתו של בני " השיב .
"התנאי אינו מקובל " אמרה אם אינך רוצה לשחוט אל תשחט ענתה סובבה את גבה והלכה לחפש שוחט אחר ." חצוף חשבה לעצמה . מה קשור בין שחיטת התרנגול ולהיות ארוסת בנו ??? לקחה את התרנגול בסל והלכה לה שדרה עד שהגיעה לעיר דמת (הליכה של שעתיים ברגל ) ושם אצל הרב הראשי ביקשה לשחוט את התרנגול . הרב של העיר הסכים לשחוט את התרנגול והתנאי שלו היה כי הוא יקבל את ראשו של התרנגול . שדרה הסכימה בלי שום בעיה , כי השכר של הרב הקודם היה איך אומרים קצת יותר גבוה בלשון המעטה ...הרב שחט את התרנגול . החלה שדרה לצעוד בכוונה לחזור לביתה ( הליכה של כמעט 3 שעות ) אך השמש החלה לשקוע ובדרכה חזרה חשבה לעצמה כי תעצור בכפר אלמעזבה אצל דודתה , ומשם תמשיך לכפר עד שתגיע לבית אביה .כאשר הגיעה שדרה , שמחה דודתה על הביקור אך מששמעה על סיבת הביקור החליטה כי את הלילה הזה היא תישן אצלה בבית, מאוחר מידי ללכת חזרה לכפר קבעה , גם הטענה ששדרה העלתה כי אביה ידאג לא עזרו. תלוני אצלי ומחר עם בוקר תצאי לכיוון ביתך אמרה.
משהבינה שדרה כי לא תוכל ללכת הביתה ואין טעם להילחם בדודה היקרה , חלצה את נעליה וסיפרה לדודתה את הסיפור על השוחט בכפר אשר רצה אותה כארוסת בנו , חייכה הדודה כמבינה לליבה .

חיה אוכלת את התרנגול ומרים ואביה חוזרים אל השוחט
נרדמה שדרה אצל  דודתה , ובבוקר השכם חיפשה את התרנגול על מנת שתוכל ללכת לבית אביה . אך לצערה לא מצאה את התרנגול ... , אחד החיות פשוט אכל אותו . איך תחזור לביתה ללא התרנגול ? גם חלף לו יום גם כל התלאות ולבסוף אין גם תרנגול???
אל תבכי ילדה ענתה הדודה , זו היתה טעות שלי , הייתי צריכה לאכסן אותו במקום טוב יותר.
הביאה הדודה לשדרה תרנגול אחר במקום אך זו סירבה ללכת לשוחט הכפר מרי בנימין , היא לא עוברת שוב את מסכת ההשפלה . שדרה הכריחה את הדודה ללכת אליו וזו נכנעה .לקחה את התרנגול והחלה לצעוד במורד הכפר. איך שהיא יוצאת לכיוון השוחט שמעה קול מוכר , היה זה אביה של שדרה אשר בא לחפש את בתו מאחר והיא לא הגיעה הביתה עם ערב .
הלכו שניהם למרי בנימין האב ובתו לשחוט את התרנגול . אביה של שדרה הבין כי מרי בנימין באמת מחפש אישה לבנו בכורו  ולאחר שיחה קצרה בניהם הכל היה מוסכם ומסודר .


האבא מסכים לחתונת שדרה וסאלם .
נקבע גם כי מרי בנימין ישלם את הוצאות החתונה וכי מאחר והחתן נמצא בעדן ועליו להגיע משם וראוי כי יפגשו שדרה וסאלם על מנת שהחופה תהיה בהסכמתם  של הזוג . שדרה , הסתגלה לאורח החיים בכפר ועשתה את כל עבודות הבית בחריצות . זוהרה אשר החליטה כי אינה יכולה להישאר יותר בחיי הכפר ראתה בשדרה כמי שתוכל לסייע בעבודות הבית כאשר היא לא תהיה שם יותר .

בשנת 1939 המשפחה עולה לארץ ישראל ומשתקעת בשעריים ברחוב רמב"ם
בשנת 1936 הם עוברים לגור בעיר עדן ובשנת 1939 עלה סאלם , מרים (שדרה ) ובנם רפאל בן השנתיים לארץ ישראל אשר נולד בעיר עדן .
המסע לארץ ישראל הוא באונייה מעדן למצרים כ 7 ימים ועוד יום נוסף ממצרים לנמל יפו . אחותו של סאלם בנימין כבר חיה בעיר רחובות והם מבקשים להגיע אל העיר וללא כל קושי הם מגיעים לשכונת שעריים . בתחילה התגוררו מספר חודשים ברחוב אפריים זקס ( מול המוסך של ענבי ) אחר כך עברו לצריף אשר היה ברחוב רבי עקיבא ( חיו שם כ 9 שנים ) בחצר השייכת למשפחת קריטי
ולבסוף קנו חלקת אדמה ברחוב רמב"ם ( 1953 ) ומאז הם מתגוררים שם .




כמה מילים על מרים ובעלה
מרים היתה עקרת בית אך עם הזמן עבדה במשק בית ואף מבשלת עבור משפחות בעיר רחובות ( משפחת חייט , ומשפחת גלמן ברחוב בתיה מקוב )
שלום ( סאלם) בן בנימין גמליאל ז"ל נפטר בחודש מרץ ב 2001  והיה ממייסדי חברת קדישא ושמו מונצח בבית העלמין של שעריים בעיר .
היה מוכר בשכונה כבורר ופוסק בסכסוכים בין זוגות ומשפחות , היה נותן דרשות באופן קבוע בבתי הכנסת בשכונה ואף באירועים ובסוכות אבלים .
היה בקשר הדוק עם הרב קוק בעיר רחובות בנושא הלכות ודיני שחיטה בשנים 1950 – 1980

צאצאים

ילדיהם של מרים וסאלם

03/09/1937	רפי	גמליאל
15/04/1939	יוסי	גמליאל
04/12/1940	ציון	גמליאל
28/07/1942	תמר	הורן
15/02/1944	אסתר	מליח
19/09/1945	רחל	בלאט
15/04/1947	נעמי	בנימין
03/11/1949	ירדנה	גמליאל
04/03/1952	יוכי	גודמן
13/07/1953	בני	גמליאל
01/10/1954	אהוד	גמליאל

11 ילדים
31 נכדים
נינים 37

להצטרפות לוואטסאפ חדשות רחובות דילים וקופונים חמים בוואטסאפ – הצטרפו עכשיו!

באתר זה שולבו סרטונים, תמונות ומידע מהרשתות החברתיות בשימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. במידה וידוע מי צילם שלחו למייל בקשה לצרף קרדיט או להסרה