בזוית אישית עם אריה (נוני) סנדלר והשבוע ... 2 שאלות נוסטלגיות.. מה המקצוע שכולם רצו לעבוד בו בעירייה... והאם היה מותר להעביר תיק ממשלתי מקריית גת לרחובות?
מערכת האתר
31.01.13 20:16
היסטוריה ש(כמעט) נמחקה!
בשבוע שעבר התקבצו ותיקי קבוצות הכדוריד של מכבי והפועל רחובות. ילדיו של הלל ורד ז"ל הוציאו לאור את הספר "ואלה תולדות הכדוריד ברחובות". ספר, שאביהם הלל ז"ל, שקד על איסוף החומרים שלו. בשבוע שעבר הייתה אחת ההזדמנויות האחרונות להנציח את הספורטאים והספורט המצליח בעיר. תודות למשפחת ורד.
בשנות השבעים הגענו עם "הפועל" רחובות להישג הגדול ביותר של הכדוריד בישראל עד כה. ניצחנו את אלופת אירופה (גומסבך) בגרמניה.
אך ברצוני להזכיר דווקא שני שיעורים במינהל הציבורי שאינם קשורים לספורט ואשר מלווים אותי מאז. סיפור על בירוקרטיה ישראלית וההבנה מה המקצוע הכי נחשק בכל עירייה!
לא ניתן להעביר תיק מירושלים לתל אביב!
ב-1973 עלה לישראל אחד מגדולי שחקני הכדוריד שהיו לנו, מישה יוסיפוביץ'. משפחת יוסיפוביץ' הופנתה לקריית גת. ההורים, מישה הנער, ושתי אחיות. זו הייתה תקופת החובבנות בספורט. השחקנים לא הרוויחו כסף. הקבוצות דאגו להם למשרות מתאימות. בהפועל רחובות סודרו בחברת החשמל, תנובה, או אגד.
ציידנו את המשפחה במכתב שבו אנו מבקשים שיעבירו אותם לרחובות ואנו מתחייבים לקבל אותם בחום, לדאוג להם לעבודה, ולקלוט אותם. הרי מה צריך לעשות עם עולים? לקלוט אותם. התשובה הייתה שלילית. המשפחה הוצבה לקריית גת ושם הם ימשיכו את תהליך הקליטה שלהם.
שר הקליטה באותה תקופה היה נתן פלד, וסגנו, שלמה רוזן. שניהם חברי קיבוץ שריד. אוהד הקבוצה, אהוד ילין, הכיר אותם מקופת היותו בקיבוץ. באחת השבתות נסענו להיפגש עם השר או עם סגנו (שניהם משריד). הבטיחו לטפל. התשובה שהעבירו לאחר מספר ימים: לא ניתן להעביר את התיק של המשפחה ממחוז ירושלים (לשם השתייכה קריית גת), למחוז תל אביב (לשם השתייכה רחובות).
מצער היה לחוות שאנחנו מטפלים באנשים והמשרדים מטפלים בתיקים. שיעור מאלף שמלווה אותי מאז.
מה התפקיד הכי נחשק בעירייה?
שנה לאחר מכן הגיע שחקן נוסף מחבר העמים. בני ברקוביץ'. המקצוע שלו במקום הולדתו היה נהג. "אין בעיה" חשבתי לעצמי. אדבר עם ראש העיר, מקסימום ישבץ אותו כנהג על משאית הזבל, עבודה אשר תאפשר לו להתאמן ולשחק.
באתי לראש העיר, שמואל רכטמן ז"ל, שאוזנו תמיד הייתה קרויה לצורכי הספורט בעיר. הצגתי את הבקשה הפשוטה שלי לשבץ את בני כנהג משאית זבל. "השתגעת", אמר לי שמואל ז"ל, "זה התפקיד שתור הממתינים הוא הארוך ביותר ואף אחד לא ייתן לי להכניס מישהו מחוץ לתור". הייתי בהלם. אני לא מזלזל, כל עבודה מכבדת את בעליה, אך מכל התפקידים בעירייה נהג על משאית הזבל הוא המבוקש ביותר?!
מאז הבנתי כי הקשר בין שכר, הכשרה ואחריות במגזר הציבורי, הוא יותר מורכב מאשר רוב האזרחים חושבים.
הטור מופיע גם בגל גפן
בשבוע שעבר התקבצו ותיקי קבוצות הכדוריד של מכבי והפועל רחובות. ילדיו של הלל ורד ז"ל הוציאו לאור את הספר "ואלה תולדות הכדוריד ברחובות". ספר, שאביהם הלל ז"ל, שקד על איסוף החומרים שלו. בשבוע שעבר הייתה אחת ההזדמנויות האחרונות להנציח את הספורטאים והספורט המצליח בעיר. תודות למשפחת ורד.
בשנות השבעים הגענו עם "הפועל" רחובות להישג הגדול ביותר של הכדוריד בישראל עד כה. ניצחנו את אלופת אירופה (גומסבך) בגרמניה.
אך ברצוני להזכיר דווקא שני שיעורים במינהל הציבורי שאינם קשורים לספורט ואשר מלווים אותי מאז. סיפור על בירוקרטיה ישראלית וההבנה מה המקצוע הכי נחשק בכל עירייה!
לא ניתן להעביר תיק מירושלים לתל אביב!
ב-1973 עלה לישראל אחד מגדולי שחקני הכדוריד שהיו לנו, מישה יוסיפוביץ'. משפחת יוסיפוביץ' הופנתה לקריית גת. ההורים, מישה הנער, ושתי אחיות. זו הייתה תקופת החובבנות בספורט. השחקנים לא הרוויחו כסף. הקבוצות דאגו להם למשרות מתאימות. בהפועל רחובות סודרו בחברת החשמל, תנובה, או אגד.
ציידנו את המשפחה במכתב שבו אנו מבקשים שיעבירו אותם לרחובות ואנו מתחייבים לקבל אותם בחום, לדאוג להם לעבודה, ולקלוט אותם. הרי מה צריך לעשות עם עולים? לקלוט אותם. התשובה הייתה שלילית. המשפחה הוצבה לקריית גת ושם הם ימשיכו את תהליך הקליטה שלהם.
שר הקליטה באותה תקופה היה נתן פלד, וסגנו, שלמה רוזן. שניהם חברי קיבוץ שריד. אוהד הקבוצה, אהוד ילין, הכיר אותם מקופת היותו בקיבוץ. באחת השבתות נסענו להיפגש עם השר או עם סגנו (שניהם משריד). הבטיחו לטפל. התשובה שהעבירו לאחר מספר ימים: לא ניתן להעביר את התיק של המשפחה ממחוז ירושלים (לשם השתייכה קריית גת), למחוז תל אביב (לשם השתייכה רחובות).
מצער היה לחוות שאנחנו מטפלים באנשים והמשרדים מטפלים בתיקים. שיעור מאלף שמלווה אותי מאז.
מה התפקיד הכי נחשק בעירייה?
שנה לאחר מכן הגיע שחקן נוסף מחבר העמים. בני ברקוביץ'. המקצוע שלו במקום הולדתו היה נהג. "אין בעיה" חשבתי לעצמי. אדבר עם ראש העיר, מקסימום ישבץ אותו כנהג על משאית הזבל, עבודה אשר תאפשר לו להתאמן ולשחק.
באתי לראש העיר, שמואל רכטמן ז"ל, שאוזנו תמיד הייתה קרויה לצורכי הספורט בעיר. הצגתי את הבקשה הפשוטה שלי לשבץ את בני כנהג משאית זבל. "השתגעת", אמר לי שמואל ז"ל, "זה התפקיד שתור הממתינים הוא הארוך ביותר ואף אחד לא ייתן לי להכניס מישהו מחוץ לתור". הייתי בהלם. אני לא מזלזל, כל עבודה מכבדת את בעליה, אך מכל התפקידים בעירייה נהג על משאית הזבל הוא המבוקש ביותר?!
מאז הבנתי כי הקשר בין שכר, הכשרה ואחריות במגזר הציבורי, הוא יותר מורכב מאשר רוב האזרחים חושבים.
הטור מופיע גם בגל גפן
להצטרפות לוואטסאפ חדשות רחובות דילים וקופונים חמים בוואטסאפ – הצטרפו עכשיו!
באתר זה שולבו סרטונים, תמונות ומידע מהרשתות החברתיות בשימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. במידה וידוע מי צילם שלחו למייל בקשה לצרף קרדיט או להסרה
טוען כתבות נוספות...
אירעה שגיאה בטעינת הכתבות
מנסה לטעון שוב
מנסה לטעון שוב
אין עוד פוסטים
שיתוף
הצטרפו לקבלת החדשות
הצטרפו אלינו!
הצטרפו לקבוצות הוואטסאפ שלנו:
חדשות רחובות בוואטסאפ
דילים קופונים ומבצעים בוואטסאפ
נדל"ן למכירה ברחובות בוואטסאפ
חדשות רחובות בפייסבוק
אפליקציה בחנות האפליקציות:
גלריית תמונות
אין עדיין תגובות
אפשר להתחיל את הדיון עם תגובה ראשונה.