אריה (נוני) סנדלר בטורו השבועי והשבוע... בין יום השואה ליום הזיכרון... ועל שניים מאחיו של אביו ששלמו בחייהם על הקמת המדינה

 
בין יום השואה ליום הזיכרון, ארבעה אנשים
נולדתי למציאות שאינה נורמאלית. היום זה נשמע מוזר, אך בכיתה שלי בבית הספר בן צבי, מבין חבריי האשכנזים רק לאחד היו סבא וסבתא (ועוד משני הצדדים)! עבורי סבא וסבתא זה היה מושג ערטילאי. קשור בעצב. נספו בשואה. ככה גדלנו.
לא תמיד התייחסנו לניצולי השואה כאל גיבורים בעל כורחם. אנחנו, הצברים, המחוספסים והיהירים התייחסנו אליהם בזלזול. "הלכו כצאן לטבח". רק כשהתנהל משפט אייכמן הבינו כאן לראשונה מה היה שם ב"פלנטה האחרת". עברנו, מלעג להבטחה "לא עוד".
במשך השנים התחלנו להבין את מעשי הגבורה של היהודים בשואה. דוד שלי מאיר  ז"ל היה גיבור כזה. הייתי קשור אליו מאד. כל פעם הייתי נפעם מחדש על העוצמות הנפשיות שעזרו לו לשרוד ולהקים כאן, ברחובות, משפחה חדשה.
לאחרונה צצים סיפורים על חיילים יהודיים שלחמו כחלק מצבאות בנות הברית. לאמא שלי היה אח נוסף. דימיטרי לדון שמו. היה "גדול בתורה", עילוי שנסע מליטא למוסקווה להמשיך ללמוד.
מסתבר, שדימיטרי החל לנהות אחר רעיונות סוציאליסטיים. כשהגיע טרומפלדור לרוסיה בשנת 1913  במטרה לגייס אנשים לרעיונותיו, נפגש איתו דימיטרי. טרומפלדור סירב לצרף אותו עקב גילו (16).
רק בשנות השמונים התבררו לנו המשך מעלליו. בסופו של דבר דימיטרי הצטרף למפלגה הקומוניסטית ובתום מלחמת העולם  השנייה מונה כמושל בוקרשט! היה לי דוד גנרל בצבא ברה"מ!
נולדתי למציאות שאינה נורמאלית. שניים מאחיו של אבי שלמו בחייהם עבור הגשמת החלום של הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.

אריה סנדלר ז"ל
אח של אבא, היה מבוני נמל תל אביב. הנמל אמור היה להחליף את נמל יפו. כדי לא להיות תלויים בערבים. במהלך העבודה, באחד הבקרים, נרצח שם אריה על ידי ערבי. רצח אשר הסעיר את תל אביב באותם ימים. כן, על שמו אני נקרא.

יהודה סנדלר ז"ל
מי שעובר בגליל העליון ונכנס למושב בית הלל, רואה במרכז המושבה אנדרטה מרשימה, אבל לא סתם אנדרטה. לאנדרטה צמוד הקבר של יהודה סנדלר. דוד שלי.  אח נוסף של אבי. האנדרטה מתוחזקת ומטופחת על ידי משרד הביטחון.
יהודה היה מראשוני "גדוד העבודה". תמיד היה בחזית הפעילות. סיפור מרתק של חלוץ עברי.  גם ברחובות פעל. מנהיג המאבק נגד איכרי המושבה להשלטת העבודה העברית. 
בתחנה האחרונה בחייו הקצרים והעשירים הקים את מושב בית הלל על אדמת הכפר הערבי לזזה. באחד הלילות, בעת משמרתו כשומר היישוב, ניסה לעצור לבדו קבוצה של ערבים ונרצח. את סיפור חייו והירצחו שמעתי שוב ושוב מדודתי אלה מאז היותי ילד קטן. היא מעולם לא הצליחה להתאושש.
נולדתי למציאות לא נורמאלית. מציאות של תקווה ושכול. ואני שואל את עצמי שוב ושוב האם אני לא חי בתקופה של החלום ושברו?


הטור מתפרסם גם בגל גפן

להצטרפות לוואטסאפ חדשות רחובות דילים וקופונים חמים בוואטסאפ – הצטרפו עכשיו!

באתר זה שולבו סרטונים, תמונות ומידע מהרשתות החברתיות בשימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. במידה וידוע מי צילם שלחו למייל בקשה לצרף קרדיט או להסרה