"רחובות שלי" פינת הנוסטלגיה עם הסופרת הרחובותית יונה דורון והשבוע "העיגול"

בשכונת ילדותי ברחובות, "העיגול" היה מרכז העניינים לילדי השכונה. "העיגול" היה פיסת דשא עגולה, מתוחמת באבני שפה במרכז צומת הרחובות בנימין, השומרים ומנוחה ונחלה.
 
חדי העין מבין הקוראים, יבחינו מיד שציינתי שמות שלושה רחובות בצומת, ולא שניים,וישאלו מדוע. ובכן ההסבר הוא כזה: ראשוני רחובות היו אדוקים מאוד בדתם ולא רצו שבצומת רחובות ייווצר צלב ולכן רחוב בנימין מסתיים בעיגול ורחוב השומרים מתחיל מן העבר השני אך מעט ימינה מן המרכז.
 
כל יום, בשעות אחר הצהרים המוקדמות היינו מתאספים, כל ילדי השכונה, בעיגול ומתארגנים למשחקים האהובים עלינו: תופסת, מחבואים, סוס ארוך, טלפון שבור, חמש אבנים ואמת או חובה.
 
בעיקר אהבתי את משחק הטלפון השבור. נהגנו לשבת צמודים זה לזה על אבני השפה, הראשון מעביר לשני מילה ארוכה וזה מעביר הלאה. תמיד מישהו היה נתקע והאחרון היה ממלמל משהו לא ברור. כל אחד ניסה, כמובן, לומר שהוא העביר נכון ואילו חברו הוא זה שטעה. הדבר עורר צחוקים לרוב.
 
בצומת כמעט ולא עברו מכוניות, כך שיכולנו לרוץ ולקפץ בעיגול מבלי שההורים ידאגו יתר על המידה. במשחק אמת או חובה המשימות נעו ממאה קפיצות על רגל אחת ועד נשיקה לילד/ילדה הכי אהובים. הרבה לבבות הלמו בפראות בחזות הקטנים כאשר חיכו לשמיעת ה"חובה" או כאשר נדרשו לאשר את ה"אמת".
 
כאשר ראה אור הספר השערורייתי באותה תקופה, "תינוק בא לעולם", אחד הילדים הביא אותו לעיגול וכולנו הצטופפנו סביבו לקרוא בו בסקרנות מהולה בביישנות, על חיי המין של הפרחים והפרפרים שבסופם נאמר "וכך זה גם אצל בני האדם"...
 
חברויות נרקמו ונהרסו בעיגול, ילדים חדשים בשכונה נתקבלו או נדחו ופיסות רכילות הועברו מפה לאוזן. כאשר החל להחשיך היו נשמעות קריאותיהן של אמהות השכונה לילדיהן. הקריאות תמיד הפריעו באמצע והיינו מתחננים "עוד כמה דקות, אימא"...
 
בגיל ארבע-עשרה עברתי דירה ועזבתי את השכונה. כעבור שנים אחדות נעקר הדשא, נהרס העיגול והשטח נסלל. כיום זהו צומת מרומזר והומה, המכוניות חולפות בו במהירות. מן הדשא הירוק והרענן לא נותר זכר. הוא נשתמר בלבבות  יחד עם שאר חוויות הילדות במושבה.
 
 
על יונה דורון ופינת הנוסטלגיה
מידי שבוע נעלה באתר סיפור קצר פרי עטה של הסופרת יונה דורון מרחובות המשלבת בסיפוריה הקצרים הווי מרחובות של אז...
יונה דורון גדלה ובגרה ברחובות ולאחר פרישתה מהוראה וחינוך פתחה בקריירה שנייה של כתיבה. ספרה הראשון היה קובץ סיפורים קצרים ששמו "תחנות בזמן", קובץ סיפורים קצרים עם נוסטלגיה ארצישראלית. וספרה השני הוא רומן עכשווי ששמו "סוד במשפחה", רומן עכשווי המתרחש בישראל ובפריז. ובנוסף כתבה סיפורים קצרים נוספים, כתבות על טיולים, ביקורות על ספרים, הצגות וסרטים

להצטרפות לוואטסאפ חדשות רחובות דילים וקופונים חמים בוואטסאפ – הצטרפו עכשיו!

באתר זה שולבו סרטונים, תמונות ומידע מהרשתות החברתיות בשימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. במידה וידוע מי צילם שלחו למייל בקשה לצרף קרדיט או להסרה