רחובות שלי" פינת הנוסטלגיה עם הסופרת הרחובותית יונה דורון והשבוע מלון "הרצלייה" ברחובות

כשהמדינה הייתה עדיין בחיתוליה, ברחובות היה כבר בית מלון, "הרצלייה" שמו.
מניין לי ? מאחר והיה לי הכבוד להתגורר בו במשך אחד-עשר חודשים!
 
עלינו ארצה בגלי העלייה הגדולים של חורף שנת 1951. הסוכנות שלחה אותנו למעברה. כאשר ראתה אמי את תנאי החיים במעברה, סירבה בכל תוקף לגור שם. ששים דולר לחודש שילמנו עבור החדר במלון. זה היה הון עתק במושגי התקופה.
 
המלון היה בניין בן שתי קומות שניצב ברחוב מנוחה ונחלה, מול בית הכנסת הגדול "אהל שרה". הבניין היה שייך למשפחת פרידמן. המשפחה גרה בקומה הראשונה ואת חמשת החדרים שבקומה השנייה השכירה לאורחים.
 
היינו חמש נפשות (סבא וסבתא, הורי ואנכי) בחדר אחד. אבי למד עברית באולפן בירושלים וחזר הביתה רק לשבתות. סבי בילה את מרבית שעות היום בישיבה באזור התחנה המרכזית במטרה למכור דברי סדקית מתוך מזוודה שנשא עמו כל בוקר. סבתי ואמי היו מבשלות את ארוחותינו על פרימוס שנתנה לנו בעלת המלון והן גם דאגו לניקיון החדר מאחר ובמלון הזה לא היה שום שירות חדרים. אני ביליתי את הבקרים בגנון של זהבה שהיה ממש ממול. אחר הצהריים הייתי משחקת ב"עיגול" , ממש מתחת לבניין.
 
את המלון נהלה ביד רמה הגברת פרידמן המבוגרת. היא הייתה אלמנה ויחד עמה בדירה גרו בנה, כלתה ושני בניהם הקטנים שהיו חברי למשחקים. סבתי ואמי התיידדו אתה והיא הרבתה להזמין אותנו לfive o'clock  (תה מנחה). הנשים שתו תה, אכלו עוגה פשוטה שנהגו אז לאפות בסיר פלא ושמעו מן הגברת פרידמן סיפורים על חייה בארץ.
 
בחדרים האחרים במלון התגוררו קציני או"ם שבדים שהיו בתפקיד כלשהו בארץ. זכור לי בעיקר קצין גבוה, בהיר שיער ומנומש שענה לשם המוזר דרה. הוא נהג לחייך אלי, ללטף את שערי ולכבד אותי בסוכרייה. הגברת פרידמן אמרה שבודאי אני מזכירה לו את בתו הקטנה בשבדיה אליה הוא מתגעגע.
לפעמים, בשבתות, הייתה הגברת פרידמן מזמינה את כל אורחי המלון לתה מנחה בסלון שלה. השפה השולטת במפגשים אלו הייתה גרמנית, פיסת אירופה קטנה בלבנט...
 
כאשר עברנו לדירה שכורה בסמיכות מקום למלון, המשיכו הורי לשמור על קשר חברי עם משפחת פרידמן. כעבור כשנתיים קרה שם אסון, הבן התאבד. בעקבות כך עזבה אשתו עם הבנים לחיפה, סמוך להוריה והגברת פרידמן סגרה את המלון.
 
על יונה דורון ופינת הנוסטלגיה
מידי שבוע נעלה באתר סיפור קצר פרי עטה של הסופרת יונה דורון מרחובות המשלבת בסיפוריה הקצרים הווי מרחובות של אז...
יונה דורון גדלה ובגרה ברחובות ולאחר פרישתה מהוראה וחינוך פתחה בקריירה שנייה של כתיבה. ספרה הראשון היה קובץ סיפורים קצרים ששמו "תחנות בזמן", קובץ סיפורים קצרים עם נוסטלגיה ארצישראלית. וספרה השני הוא רומן עכשווי ששמו "סוד במשפחה", רומן עכשווי המתרחש בישראל ובפריז. ובנוסף כתבה סיפורים קצרים נוספים, כתבות על טיולים, ביקורות על ספרים, הצגות וסרטים

להצטרפות לוואטסאפ חדשות רחובות דילים וקופונים חמים בוואטסאפ – הצטרפו עכשיו!

באתר זה שולבו סרטונים, תמונות ומידע מהרשתות החברתיות בשימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. במידה וידוע מי צילם שלחו למייל בקשה לצרף קרדיט או להסרה