רחובות שלי" פינת הנוסטלגיה עם הסופרת הרחובותית יונה דורון והשבוע על "המוות בשירותי התחנה המרכזית"

 
סבי, מרטין מסלר, היה בן שבעים בעלותנו ארצה. ברומניה היה, יחד עם אחיו, הבעלים של בית חרושת גדול לנעליים. כשעלו הקומוניסטים לשלטון, הלאימו את בית החרושת והוציאו את סבי לפנסיה, כך שהיה סמוך על שולחן חתנו (הוא אבי). מאחר והיה אדם גאה שכל חייו השתכר בכבוד, רצה לתרום משהו להכנסה המשפחתית הדלה. מה עשה? רכש מלאי גדול של ציוד לתפירה (חוטים בשלל צבעים, מחטים, סיכות, אצבעונים, רוכסנים וגומי למכנסיים) וכל בוקר היה לוקח מזוודה עם האביזרים הללו כדי למכור אותם לעוברים ושבים בשטח התחנה המרכזית שהייתה ברחוב הרצל. זה היה מקום הומה אדם ברב שעות היום ורבים הכירו את סבי ועצרו להחליף עמו מילה גם כשלא נזקקו לשום קניה.
 היה לו שרפרף עליו ישב שעות ארוכות ואת המזוודה היה מניח על המדרכה לפניו. זו הייתה ה"חנות" שלו. לידו ישב יהודי נוסף שבמזוודה שלו היו מוצרי סדקית קטנים (מסרקי כיס, מראות קטנות, סיכות וגומיות לשיער וכדומה). יחד היו השניים מעבירים את יומם וחוזרים הביתה עם מספר לירות בכיס.
 סבי היה כבד משקל וחולה סכרת. הישיבה הארוכה על השרפרף לא הוסיפה לו בריאות. אמי וסבתי הפצירו בו לחדול מכך אולם הוא התעקש. באחד מימי הקיץ החמים והלחים של שנת 1953, לאחר ישיבה ארוכה על השרפרף, חש סבי בצורך עז לגשת לשירותים. הוא ביקש מחברו להשגיח על המזוודה שלו עד שובו. החבר נענה לו ברצון.
 השירותים, הקטנים והמטונפים תמיד של התחנה, היו במעלה הגבעה והטיפוס אליהם בשעת הצהרים הלוהטת היה כנראה יותר מדי עבורו. דקות ארוכות חלפו וסבי לא חזר. חברו המודאג עלה ודפק על דלת השירותים הנעולה. איש לא ענה. הוא קרא בשמו של סבי מספר פעמים ולא נענה. עוברים ושבים שנקהלו במקום הזעיקו את שירותי ההצלה.
 לאחר דקות ארוכות פרצו עובדי מגן-דוד אדום את דלת השירותים ומצאו את סבי שרוע על הרצפה ללא רוח חיים. הוא, כנראה, נפל עקב ירידה חדה בסוכר וחסם בגופו את הדלת. ניסיונות ההחייאה עלו בתוהו והם נאלצו לקבוע את מותו.
 המקרה העצוב הפך לשיחת היום ורבים השתתפו בצערה של משפחתנו הקטנה שהאסון הזה היה מכה קשה עבורה. אני הייתי בת חמש וחצי, דקה לפני העלייה לכיתה א'. סבי הספיק לקנות לי את הילקוט הראשון אך לא זכה לראותני עומסת אותו על גבי בדרך לבית הספר.
 
על יונה דורון ופינת הנוסטלגיה
מידי שבוע נעלה באתר סיפור קצר פרי עטה של הסופרת יונה דורון מרחובות המשלבת בסיפוריה הקצרים הווי מרחובות של אז...
יונה דורון גדלה ובגרה ברחובות ולאחר פרישתה מהוראה וחינוך פתחה בקריירה שנייה של כתיבה. ספרה הראשון היה קובץ סיפורים קצרים ששמו "תחנות בזמן", קובץ סיפורים קצרים עם נוסטלגיה ארצישראלית. וספרה השני הוא רומן עכשווי ששמו "סוד במשפחה", רומן עכשווי המתרחש בישראל ובפריז. ובנוסף כתבה סיפורים קצרים נוספים, כתבות על טיולים, ביקורות על ספרים, הצגות וסרטים

להצטרפות לוואטסאפ חדשות רחובות דילים וקופונים חמים בוואטסאפ – הצטרפו עכשיו!

באתר זה שולבו סרטונים, תמונות ומידע מהרשתות החברתיות בשימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. במידה וידוע מי צילם שלחו למייל בקשה לצרף קרדיט או להסרה