ניצולת השואה ותושבת רחובות, לילי דויטש בת 93 (אמו של עדי דויטש, לשעבר מנכ"ל רשת חוויות) מספרת על יום בו נצלו חייה בתאריך 15.4 - יום השחרור של מחנה ברגן בלזן
לילי הייתה בת 18 בתקופת השואה מספרת על רגע השמחה של הניצולים במחנה שהתערבב עם מראות הזוועה כשמסביבה היו גופות של נשים.

בשביל לילי דויטש בת ה 93 (אמו של עדי דויטש, לשעבר מנכ"ל רשת חוויות) , התאריך 15.4.45 הוא יום מיוחד בו נצלו חייה בזמן מלחמת העולם השנייה. ביום זה מצוין יום השחרור של מחנה הריכוז ברגן בלזן, על ידי הצבא הבריטי לאחר הסכם הפסקת אש בין הגרמנים לאנגליה. לאור משבר הקורונה התאריך לא צוין השנה באמצעי התקשורת ולכן לילי בקשה מבנה, עדי, לתת ביטוי לתאריך החשוב עבורה. בהיותה בת 18 שוחררה מהמחנה 75 שנים עברו מאז אותו יום .
וכך כתבה לילי לבנה:
בימים אלו של פסח,קריאת ההגדה וחגי ישראל שבפתח לזנכור את "שעשה לנו עמלק...ואת "והגדת לבנך .. ובכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו יצא ממצרים "
" מחנה נוראי בו שוחררתי ע"י הוד מלכותה האנגלים.
חג אביבי היה שמש זרחה ואני זוכרת שכולם שמחו ,המון חיילים אנגליים הסתובבו במחנה ואני רבצתי על סחבה מטונפת על הרצפה. בנות על בנות – גופות של בנות היו סביבי , אני לא יכולתי לזוז , להרים יד. הבנות אשרו לי שאנחנו משוחררים האנגלים פה והגרמנים ברחו מפניהם . סוף למחנה . אני רובצת בלי יכולת לזוז לא בדיוק הבנתי את אלה שאמור לי שאנחנו חופשיים .
הביאו לי אוכל נוזל לבן כמו מרק לא זוכרת ריח ולא טעם כנראה שלא יכולתי לאכול , לא הייתי מסוגלת להרים את הכף לאכול את המרק שכבר האנגלים בישלו .
כך אני זוכרת את יום השחרור 15.4.1945 "
http://www.be106.net/whatsapp/group/233
להצטרפות לוואטסאפ חדשות רחובות דילים וקופונים חמים בוואטסאפ – הצטרפו עכשיו!
באתר זה שולבו סרטונים, תמונות ומידע מהרשתות החברתיות בשימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. במידה וידוע מי צילם שלחו למייל בקשה לצרף קרדיט או להסרה
-
אורחבריאות טובה.ואריכות ימים19.04.20 19:47 תגובה
-
אורחהגננת הנצחית שלי גננת מיוחדת זכיתי להיות הילד בגן שלה. רק לא ידעתי שהיא ניצולת שואה.19.04.20 19:53 תגובה
-
אורחעלינו החובה לזכור את אשר עברו ניצולי השואה ולהעבירו מדור לדור . סיפורך על תקופת השואה שעברת יהיה חקוק בזכרון כולנו . מאחל לך בריאות ואריכות ימים .19.04.20 21:07 תגובה
-
אורחלצערי, ניצולת שואה אחרת (אמא שלי) כבר לא תוכל לספר את סיפורה. לא תוכח לספר כיצד הגיעה לאושוויץ. כיצד בטעות שלחה את אחותה אל הכבשנים. כיצד חמקה מידיו של מנגלה בעת הסלקציה. כיצד חפרה באדמה הקפואה תעלות נגד טנקים. כיצד זרקה לחם לאביה שמעבר לגדר כדי שישרוד (והוא לא שרד) . כיצד בעת השחרור הייתה במשקל 33 קילו ונחשבה כגוססת. כיצד רכוש משפחתה נבזז גם על ידי יהודים אחרים.19.04.20 21:12 תגובה
-
אורחליבי איתך. עצוב. גם המשפט האחרון עצוב. הקורונה "מחנכת" אותנו להתנהג בצורה שכנראה שכחנו - דאגה וערבות הדדית19.04.20 22:01 תגובה
-
-
אורחלילי היקרה, אכן גננת נצחית שלי. מאחלת לך הרבה בריאות ונחת מהמשפחה19.04.20 22:20 תגובה
-
אורחזוכרת אותך כגננת מקסימה של אחיותי שרלה ודדי לבית ניצני.כה מלאת חיים ואהבה בשנת 1953.אהבתי לבוא לגנך בסיום יומי בגימנסיה.מי היה יכול להאמין מהעברת. במשך החיים נפגשנו תמיד בחדווה.קראתי בעניין כתבותייך בעיתון עלה. זוכרת באהבה חניק ניצני גולן19.04.20 23:16 תגובה
-
אורחהאם לילי נהלה את הגן ברחוב ה באייר?20.04.20 14:35 תגובה
-
אורחכן בתחילת עבודתה כגננת לאחר מכן עברה למרמורק ושן ניהלה גן במשך כ 30 שנה21.04.20 21:27 תגובה
-
-
אורחמממממצמממצצצצצמממררררררר !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!20.04.20 17:30 תגובה
-
אורחתספרי משהו על ההורים שלך וגם על האחים שלך. לא???20.04.20 17:31 תגובה
-
אורחללילי היו עוד 7 אחים 3 מהם עלו לארץ ישראל לפני השואה אימי ואחותה יהודית הגיעו לאחר השואה 3 מאחיה והוריה נספו בשואה21.04.20 21:28 תגובה
-
-
אורחרק בריאות הנפש שלנו. כי בריאות זה דבר 1 חשוב בעולם כי בלעדיו אי אפשר ליחיות20.04.20 17:34 תגובה

מנסה לטעון שוב
הצטרפו אלינו!
הצטרפו לקבוצות הוואטסאפ שלנו:
אפליקציה בחנות האפליקציות: