רחובות שלי" פינת הנוסטלגיה עם הסופרת הרחובותית יונה דורון והשבוע "כלי מיטה"

בחנויות לכלי מיטה יש היצע גדול. מבחר בדים ושלל צבעים ודוגמאות. הטיפול בכלי המיטה פשוט, קל ואינו דורש מאמץ. אולם אני, כמו להכעיס, אוהבת דווקא את כלי המיטה מן הסוג הישן. הסדינים, הציפות והציפיות הלבנים, המעומלנים והמגוהצים, הם שעושים לי את זה.
ביליתי לאחרונה חופשה ברומא. כאשר שבתי למלון, לאחר יום ארוך, מלא וגדוש, ציפתה לי מיטה לבנה שהדיפה ריח משכר של כביסה מגוהצת ומעומלנת. הכניסה למיטה, אחרי אמבטיה חמה ומלאת קצף, החזירה אותי בבת אחת למחוזות ילדותי.
בבית הורי כל מערכות כלי המיטה היו לבנות. לכל אחד מאתנו היה כר מרובע גדול ועוד כרית קטנה שעליה הנחנו את הראש. בפינת הציפית ובמרכז הציפה (מעל החור שדרכו מכניסים את השמיכה), היו רקומים ראשי התיבות של אמי. נדמה לי שזהו המקום היחיד בו נשתמר שם נעוריה.
אחת לשבועיים, בדיוק, הייתה אמי מחליפה את כלי המיטה. המלוכלכים היו מועברים למכבסה הסמוכה, ברחוב אחד העם, וחוזרים, כעבור יומיים-שלושה, בחבילה עטופה בנייר חום ומדיפה ריח נפלא של ניקיון.
כמה אהבתי להיכנס למיטה הטרייה, להתכסות בשמיכת הפוך עד הצוואר ולהרגיש בעננים!
 
כאשר עמדתי להינשא, הכינו לי הורי שש מערכות של כלי מיטה. ארבע היו לבנות, אחת מעוטרת בפס סגול ואחת, ממש "נועזת" – צהובה ומקושטת בפס חום! בפינות הציפיות דאגו הם, כמובן, להציב את ראשי התיבות של שמי.
במשך שנים אחדות המשכתי במסורת מבית אימא והשתמשתי בשירותיה של המכבסה הותיקה. בעל המכבסה היה נוהג לשבת על שרפרף קטן בכניסה, כשלא הייתה לו עבודה, ותמיד היה מקבל את פני בחיוך ובמאור פנים.
אט, אט החלו להציף את השוק כלי מיטה חדשים, ללא גיהוץ. בתחילה התעלמתי מהם בהפגנתיות אך חברותי דחקו בי לנסות. "למה לך לשלם למכבסה?", "מכבסים בצ'יק-צ'ק, תולים, מקפלים ונגמר הסיפור" – אמרו לי. גם בעלי התעייף מן הביקורים התכופים במכבסה ולחץ לעבור ל"ללא גיהוץ".
קניתי כמה מערכות צבעוניות ועליזות והתחלתי, גם אני, ליהנות מן הקדמה. הסדינים הלבנים נדחקו לאחורי הארון. כאשר נתרבו המערכות הצבעוניות וצר היה המקום להכיל את כולן – הוצאו הסדינים הלבנים מן הארון. חלקם נמסרו לצדקה, אחדים הפכו "קירות" לסוכה חד- פעמית והיתר נערמו במרתף. עד היום הם מונחים שם כאבן שאין לה הופכין.
 
למזלי, מרבית בתי המלון שאני מתארחת בהם, בארץ וגם בחו"ל, עדיין שומרים אמונים לסדינים הלבנים. עבורי זו הזדמנות נפלאה לחזור אל טעמה וריחה של הילדות.
 
על יונה דורון ופינת הנוסטלגיה
מידי שבוע נעלה באתר סיפור קצר פרי עטה של הסופרת יונה דורון מרחובות המשלבת בסיפוריה הקצרים הווי מרחובות של אז...
יונה דורון גדלה ובגרה ברחובות ולאחר פרישתה מהוראה וחינוך פתחה בקריירה שנייה של כתיבה. ספרה הראשון היה קובץ סיפורים קצרים ששמו "תחנות בזמן", קובץ סיפורים קצרים עם נוסטלגיה ארצישראלית. וספרה השני הוא רומן עכשווי ששמו "סוד במשפחה", רומן עכשווי המתרחש בישראל ובפריז. ובנוסף כתבה סיפורים קצרים נוספים, כתבות על טיולים, ביקורות על ספרים, הצגות וסרטים
 

להצטרפות לוואטסאפ חדשות רחובות דילים וקופונים חמים בוואטסאפ – הצטרפו עכשיו!

באתר זה שולבו סרטונים, תמונות ומידע מהרשתות החברתיות בשימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. במידה וידוע מי צילם שלחו למייל בקשה לצרף קרדיט או להסרה