רחובות שלי" פינת הנוסטלגיה עם הסופרת הרחובותית יונה דורון והשבוע זיכרונות מיום הולדת 117 לרחובות

זה קרה בחודש אדר שנת תר"ן, מרץ 1890. קבוצת חלוצים הקימה את המושבה רחובות. המטרה הראשונית הייתה נקודה יהודית נוספת בדרך שבין ראשון לציון וגדרה, שהייתה זרועה כפרים ערביים עוינים.
מאז זרמו מים רבים בנחלים והעיר רחובות חוגגת 117 שנים להיוולדה. מי אמר שחייבים לחגוג רק ביום הולדת "עגול"? עירית רחובות הכינה שלל אירועים, שנפרסו על פני חודש מרץ כולו, לכבוד יום ההולדת. פירוט האירועים הובא לידיעת תושבי העיר בחוברת מהודרת בשם "והעיר רחובות צהלה ושמחה" שחולקה לבתים. תקצר כאן היריעה לספר על כל האירועים. הם כללו מופעי שירה, קונצרטים, תערוכות, הצגות, קבלת שבת, סיורים וצעדה. את שרשרת האירועים פתחו חגיגות הפורים אשר נחגגו ברב עם במספר אתרים בעיר. מרבית האירועים היו ללא תשלום ומיעוטם מסובסדים.
ברצוני לספר על אירוע מיוחד במינו בו השתתפתי גם אני. מספרת הסיפורים אילנה הדני וחברתה הצלמת נעמי לוין, בת לראשוני העיר, הסתובבו בעיר, בשביליה ובחצרותיה האחוריות וצלמו, צלמו, צלמו. התוצאה – תערוכת צילומים "בגן עדן של ילדות" המתעדת את ראשיתה של המושבה. התערוכה הוצגה בגלריה של בית יד לבנים בעיר. השתתפתי בפתיחה החגיגית ולאחריה נערך ערב שנקרא "אתר, סיפור ושיר".
במבוא לאולם התכבד כל אחד בכוס פונץ' חם והוזמן לשולחנות ערוכים בתקרובת עשירה. המפות הכתומות והתפוזים הזכירו לכולם שרחובות הייתה מושבת הפרדסים הגדולה באזור וניחוח פריחת ההדרים קידם את פניו של כל מי שבא בשעריה.
את הערב הנחו מושון אטיאס ומספרת הסיפורים אילנה הדני. כמו כן הוזמנו מספר ותיקי העיר (ובתוכם ראש העירייה, מר שוקי פורר) לספר מחוויותיהם בליווי תמונות התערוכה אשר הוקרנו על מסך גדול. הסיפורים היו מעניינים ושקפו את ההיסטוריה של העיר המשולבת, כמובן, בהיסטוריה של המדינה. שני סיפורים נחרטו בזיכרוני ואביא אותם כאן בקצרה.
הראשון הוא סיפורה של עליזה, בת לראשוני המושבה, על הגעת רכבת ילדי טהרן לרחובות. עליזה הייתה תלמידת כיתה יוד בגימנסיה (היום תיכון "דה שליט" בעיר). המנהל, ד"ר פוזנר ז"ל, ארגן את התלמידים לצאת לתחנת הרכבת בצפון המושבה כדי לקבל את פני הרכבת שעמדה להגיע מקהיר. התלמידים הנרגשים חיכו על הרציף. למקום הגיע הרב הרצוג, שהיה אז הרב הראשי ואביו של הנשיא (לימים) חיים הרצוג, ואשתו. הרב ישב בחדרו של מנהל התחנה ועסק בתורה ואשתו חכתה על הרציף. רק בהתקרב הרכבת קראה לו להצטרף אליה. אחד המורים, ניצול שואה בעצמו, רץ לאורך הרכבת כולה, דפק על כל הקרונות וקרא בשם העיירה שלו, בתקווה למצוא ניצול ממנה. זעקותיו של המורה מהדהדות באוזניה של עליזה עד עצם היום הזה...
הסיפור השני קשור גם הוא בסופה הנוראה שעברה על עמנו. זהו סיפורו של חנניה, בן למשפחת ראשוני שכונת שעריים במושבה. ניצול שואה בשם אריה קליינמן הגיע למושבה ושכר חדר בבית סבתו של חנניה. הוא סיפר על הוריו ואחיותיו שנספו בשואה ועל אחיו אשר עקבותיו אבדו. הסבתא, יוצאת תימן, לחצה על קליינמן לעשות כל מאמץ למצוא את אחיו האובד. יחד האזינו יום-יום ברדיו ל"מדור לחיפוש קרובים". לימים התאהב קליינמן באחת הבנות של המשפחה ונשא אותה לאישה. מאמציו לגילוי אחיו נשאו פרי ועקבותיו נמצאו בקנדה. בשנת 1960 הגיעו האח ומשפחתו לביקור ברחובות. הפגישה בין שני האחים, בביתה של הסבתא, זכור לחנניה (ילד בן שבע אז) כחוויה המרגשת ביותר בחייו! הסיפור האנושי הזה ריגש מאוד גם אותי.
את הערב ליוותה הזמרת רונית אופיר בשירי ראשונים, שירים שהקהל הרב הכיר ואהב.
אם משהו מערב כזה, וערבים דומים לו, עבר גם לדורות הבאים אזי עשינו את שלנו והנחלנו את המורשת.
 
 
על יונה דורון ופינת הנוסטלגיה
מידי שבוע נעלה באתר סיפור קצר פרי עטה של הסופרת יונה דורון מרחובות המשלבת בסיפוריה הקצרים הווי מרחובות של אז...
יונה דורון גדלה ובגרה ברחובות ולאחר פרישתה מהוראה וחינוך פתחה בקריירה שנייה של כתיבה. ספרה הראשון היה קובץ סיפורים קצרים ששמו "תחנות בזמן", קובץ סיפורים קצרים עם נוסטלגיה ארצישראלית. וספרה השני הוא רומן עכשווי ששמו "סוד במשפחה", רומן עכשווי המתרחש בישראל ובפריז. ובנוסף כתבה סיפורים קצרים נוספים, כתבות על טיולים, ביקורות על ספרים, הצגות וסרטים

להצטרפות לוואטסאפ חדשות רחובות דילים וקופונים חמים בוואטסאפ – הצטרפו עכשיו!

באתר זה שולבו סרטונים, תמונות ומידע מהרשתות החברתיות בשימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. במידה וידוע מי צילם שלחו למייל בקשה לצרף קרדיט או להסרה