הקטן
הגדל
היפוך צבעים
עכבר גדול
בהירות
ניגודיות
הדגשת כותרות
גווני אפור
בטל שינויים

אריה (נוני) סנדלר בטורו השבועי והשבוע... הגיגים על ייאוש ותקווה... האם יש תקווה לדו קיום בין חרדים לחילוניים.... או שהפנאטיות מובילה את העם לאסון?

אריה נוני סנדלר
אריה נוני סנדלר
אריה נוני סנדלר
בין ייאוש לתקווה
 
רבים מאיתנו נוהגים לשאול בדאגה מה יהיה? מה יהיה על מדינת ישראל? על החברה הישראלית? לקראת תשעה באב ובמהלכו גברו הדיונים בשאלות אלו. תוכניות הטלביזיה טלטלו אותי בין ייאוש לתקווה. מהצד האחד תקווה לחיים ביחד בין חרדים לחילוניים, מהצד השני אסון בטוח שאנו צועדים לקראתו בגלל פנאטים יהודים.
 
התקווה: אנשים מסוגו של יהודה משי זהב
יהודה משי זהב זכור לנו כ"קמב"ץ העדה החרדית בירושלים",  נצר למנהיגי העדה. במשך השנים הקים את זאק"א ועמד בראשה. בתוקף תפקידו  הדליק משואה בערב יום העצמאות וסיים כנהוג: "לתפארת מדינת ישראל".
השבוע, משי זהב השתתף ב"מעגל" של דן שילון. ישב בין מיכל אנסקי ושרית חדד. בהתחלה היה קצת נבוך אך לאחר מכן – זרם. הקשיב לביצועי של שרית חדד והחמיא לה. סיפר על בנו, חייל בגולני, שנתקל ביחס העוין של בני השכונה. ובסוף התוכנית נראה מדבר בעניין רב עם הכנרית הבינלאומית מירי בן ארי אשר הופיעה בלבוש חושפני מאד עבור אדם חרדי כמוהו. פתאום נראה שניתן לגשר על פערים.
המופע של משי זהב היה ניגוד משווע לתהליכים הפוכים וחשוכים התופסים מקום בחיינו. הייתה תקופה בה הרב הראשי שלנו, ברחובות, כאשר נאלץ להשתתף בטכס יום הזיכרון, היה יושב ליד היציאה וכל פעם שזמרת הייתה עולה היה יוצא. עד שמצא "פטנט" מוצלח יותר. כאשר אישה משתתפת במופע הוא קורא תהילים!
 
הייאוש: לבנות מחדש את בית המקדש!
ראינו תוכניות טלביזיה המספרות על קבוצות המתכננות לבנות מחדש את בית המקדש. ואנחנו החילונים מתייחסים בזלזול לתופעה. מסרבים לקחת אותה ברצינות.
ראינו קבוצות קבוצות עולות להר הבית. האנשים מתפללים בהסתר ומביטים בערגה לעבר מסגד אל-אקצה. שם, בקרוב, ייבנה בית המקדש! האם לא ברור שייעשו נסיונות מעשיים להרוס את הקיים במטרה לבנות את בית המקדש? חסרים אנשים שיעשו את זה? האם לא נעשו כבר נסיונות?
נניח שהרס אל-אקצה יצליח ומיליארד מוסלמים ימחאו לנו כפיים ואף יעזרו בבניית בית המקדש, משאת נפשו של ציבור הולך וגדל. מה זה אומר לגבינו החילונים? האם נסכים להשתית את החיים על חוקי התורה ומנהגיה?

אז למה אנחנו שותקים?
אנחנו שותקים כי אנחנו פראיירים. מסרבים להכיר בעובדות. האסיפה המכוננת הוקמה בשנת 1948, במטרה לחוקק חוקה עד אוקטובר באותה שנה. מאז, לא הצלחנו להגשים את המטרה. למה? כי הדתיים מתנגדים! למה הם מתנגדים? כי הם חולמים שנקיים כאן משטר המושתת על חוקי התורה.
והנה, בערב תשעה באב עולה להר הבית שר בכיר בממשלת ישראל, אורי אריאל, ומחזק בעיני רבים את התקווה לבנות שם מחדש את בית המקדש. וזה היה אייטם שולי בחדשות.
האם לא הגיע הזמן, שהציבור החילוני ייקח את עתידו לידיו?
 
הטור פורסם גם בגל גפן
 



להצטרפות לוואטסאפ חדשות רחובות דילים וקופונים חמים בוואטסאפ – הצטרפו עכשיו!


באתר זה שולבו סרטונים, תמונות ומידע מהרשתות החברתיות בשימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. במידה וידוע מי צילם שלחו למייל בקשה לצרף קרדיט או להסרה