עיריית רחובות והחברה העירונית מציינות את יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשפ"ד בטקסי זיכרון עירוניים אליהם מוזמן הציבור הרחב להגיע.
תמונות אולפני רחובות
שלמה אנגלמן, שורד השואה שסיפורו סופר הערב
הטקס העירוני המרכזי נערך הערב בבית העם רחובות - היכל התרבות העירוני אליו הגיעו כ-400 תלמידות ותלמידי העיר.
את הטקס הנחה שלמה טולדו ובמהלכו סופרו סיפורי הישרדותם של שישה ניצולי שואה תושבי העיר. הדלקת נרות זיכרון ותפילת "אל מלא רחמים" מפי החזן דב סלע.
בהמשך הערב הוצגו בבית העם קטעי קריאה ושירה "לא משחק ילדים", בהשתתפות חניכי בימת הנוער ותיאטרון המבוגרים של בימת הנוער: כלנית זיו, חני בלום, מאיה אשכנזי, ניב סדובסקי, נגה מזרחי, טל פלאי ועינב לוינוביץ'. נגינה: איתי אברומוביץ', עריכה ובימוי: ז'אק זרביב.
ראש העיר רחובות, מתן דיל נשא דברים הערב:
"יום הזיכרון הזה מורכב וקשה אף יותר מתמיד, בעודנו נמצאים בצל אירועי השבעה באוקטובר, וליבנו עם הנרצחים, עם 132 חטופות וחטופים, עם פצועים וחללים. עם ישובים שהתרוקנו מתושביהם, עם קהילות שנעקרו מבתיהן, עם אנטישמיות גואה בעולם ועם מלחמה ארוכה הגובה מחירים כבדים.
בשנת 1903, אחרי הפוגרום ביהודי קישינב, מתאר ביאליק את מה שראו עיניו: בשנת 1903.
"קוּם לֵךְ לְךָ אֶל עִיר הַהֲרֵגָה וּבָאתָ אֶל-הַחֲצֵרוֹת,
וּבְעֵינֶיךָ תִרְאֶה וּבְיָדְךָ תְמַשֵּׁשׁ עַל-הַגְּדֵרוֹת
וְעַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים וְעַל-גַּבֵּי טִיחַ הַכְּתָלִים
אֶת-הַדָּם הַקָּרוּשׁ וְאֶת-הַמֹּחַ הַנִּקְשֶׁה שֶׁל-הַחֲלָלִים.
וּבָאתָ מִשָּׁם אֶל- הׇחוֹרׇבוֹת וּפָסַחְתָּ עַל-הַפְּרָצִים
וְעָבַרְתָּ עַל-הַכְּתָלִים הַנְּקוּבִים וְעַל הַתַּנּוּרִים הַנִּתָּצִים."
פחות מארבעים שנה אחר כך, מגיע הרוע האנושי אל התהומות העמוקים ביותר. כאלו שלא ניתן היה להעלות על הדעת, והדעת עד היום אינה מסוגלת להכיל ולתפוס.
רצח עַם חסר תקדים, טוטאלי ושיטתי, שבוצע בידי גרמניה הנאצית ושותפיה במטרה להשמיד את העם היהודי, כשהם מוּנַעִים מהאידאולוגיה הנאצית, שהייתה אנטישמית וגזענית. ליהודים לא היה מפלט, איש לא היה בטוח. הרוצחים המתועבים לא הסתפקו רק בהרס הקהילות והיישובים. הם ביקשו להשמיד, להשמיד את העם – עד ליהודי האחרון.
אירופה נשטפת בשנאה ונהרותיה נשטפים בדם.
כשמונים שנה חולפות מאז ומימדי הרוע לא יודעים שובע. בשבעה באוקטובר 2023, אנחנו ניצבים וניצבות כאן, בבית שלנו, בארץ ישראל, ואדמתנו ספוגה בדם. הזוועות עליהן קראנו בספרי ההיסטוריה, העדויות אותן שמענו ממי שהיו שם מעבר לים, קמו לנגד עינינו והקיפו אותנו מכל עבר. מבוגרים וצעירים, נשים ונערות, צברים ועובדים זרים, יושבי קיבוץ ועיר, בני כל הדתות, אל כולם הגיעו זרועות הרשע ולא חסו על אף אחד.
זכות הבחירה ניתנה לכל בן אנוש. יש מי שבחרו בדרכו של הצורר הנאצי שהיא דרכו של הרוע הצרוף ויש כאלו שבחרו בדרך הטובה, בדרך של נדיבות, אצילות ומסירות הנפש והם גם אלו שהצילו את חייו שוב ושוב.
זו הדרך שלנו ואין אחרת מלבדה.
הבחירה בטוב, בשותפות הגורל, באחדות, באהבת חינם."
הבוקר, שני (6.5) התקיים טקס הזיכרון לשואה ולגבורה באנדרטה להנצחת נספי השואה, במעמד ראש העיר, מתן דיל, ממלאי מקומו, סגנים וחברות וחברי מועצת העיר
נציגי כל בתי הספר בעיר הניחו זרי זיכרון למרגלות האנדרטה
ברחוב הרצל פינת שד׳ הקיבוצים עומדת האנדרטה שהוקמה במיוחד להנצחת ששת המיליונים שנספו בשואה, שם מתקיים מדי שנה הטקס העירוני ביום השואה עצמו. הטקס נפתח בצפירת הזיכרון בשעה 10:00.
מתן דיל ראש העיר אמר בטקס כי: "79 שנים לאחר תום מלחמת העולם השנייה, ועדיין - ולעולם לא, ניתן יהיה להבין ולתפוס, את השואה שעבר העם היהודי, את השנאה הבלתי אנושית, הרוע, כלפי עם, כלפי מיעוט, שהובילה ליצירת מנגנון רצחני בו הובלו בכפייה מיליוני בני עמנו למחנות השמדה ונרצחו ונטבחו: ילדות וילדים, נשים וגברים, זקנים וצעירים. יהודים.
לעולם לא נצליח להבין זאת, אך אנו מחויבים, כעם, כאומה, לא לשכוח, לזכור ולהזכיר את המעשים הנוראים בהיסטוריה, ועלינו לזכור ולהזכיר את התקומה שאחרי, את "נצח ישראל לא ישקר". העם היהודי, עם הסגולה, העם הנבחר לו ניתנו לוחות הברית במעמד הר סיני, חזק מכל אויב, חזק מכל ניסיון להשמידו, וכך מהשואה הנוראית מכל, הפציעה התקומה, ושארית עמנו הקימה את המדינה".
בנאומו הזכיר ראש העיר גם את אברהם גרינזייד ז"ל, שורד שואה שהתגייס לצבא האדום כדי להילחם בנאצים כנקמה על שרצחו את בני משפחתו. אברהם כיהן במשך שנים כיושב ראש ארגון ותיקי הוטרנים בישראל.
"בשנת 1943, כשהוא בן 17 וחצי, התגייס אברהם לצבא, כאחד מחצי מיליון היהודים ששרתו בצבא האדום במלחמת העולם השנייה. אברהם לחם כנגד הנאצים בכל רחבי אירופה. רבים מבני משפחתו נרצחו על ידי בני העוולה, והוא שם לו למטרה לנקום בצורר האכזר. הוא חיסל במו ידיו, אבל ממש במו ידיו, עשרות נאצים ובכך הציל יהודים רבים ותרם לניצחון בעלות הברית על כוחות הרשע. אברהם זכה באותות גבורה רבים והמשיך לשרת בצבא לאחר המלחמה. לאחר שחרורו הוא שימש כמורה, מנהל בית ספר ומנהל מכללה בברית המועצות. לישראל הוא עלה בעלייה הגדולה בשנות ה-90 ובחר להתגורר ברחובות. הוא היה חבר מועצת העיר ושימש בתפקיד המשמעותי בו כיהן עד סוף ימיו - היו"ר הארצי של ותיקי מלחמת העולם השנייה.
בתום נאומו עלה לשאת דברים בשם ניצולי בשואה ד"ר טוליו סונינו שהינו גם אב שכול לאחר שאיבד את בנו בפעילות מבצעית. טוליו נולד ב-1936 בעיר נמל באיטליה וסיפר את סיפור חייו לצופים בטקס: "מי ששלט באיטליה באותה תקופה הייתה המפלגה הפשיסטית, עד 1938 היהודים היו שווי זכויות, עד שהממשלה האיטלקית חוקקה את חוקי הגזע נגד יהודים. באיטליה היה לנו שקט עד שנת 1943, עד שנפלה הממשלה והחלה הרדיפה נגד היהודים, מאותו הרגע כולנו התחלנו לברוח. המשפחה שלי ברחה להרים באזור טוסקנה, אז הייתי בן 7 ואני זוכר הכל טוב מאוד. ביום שבת בחודש פברואר 1944 הגיע אלינו הביתה מפקד המשטרה ואמר שקיבל פקודה לעצור את בני המשפחה ביום שני. באותו יום קר של חודש פברואר המשפחה כולה ברחה ברגל לכיוון פירנצה עד שבשעת לילה מאוחרת ראו עגלון עם סוס וביקשו ממנו לקחת אותם לפירנצה, לביתו של חבר של המשפחה. לאחר כמה ימים אמא שלי הצליחה למצוא בשבילנו מחסה במנזר. אמא שלי נפרדה ממני ומאחותי וביקשה ממני לשמור על אחותי. אבא שלי הלך לאושוויץ ומאז לא חזר". טוליו עלה ארצה בשנת 1960 ומאז מתגורר ברחובות. טוליו הזכיר את אירועי ה-7/10 שהחזירו אותו עשרות שנים אחורה. אנו חייבים להיות ביחד כדי שדבר כזה באמת לא יחזור על עצמו אף פעם.
ראש העיר עם ניצול השואה שלמה אנגלמן ורעייתו
טוליו סונינו, ניצול השואה נואם בטקס