"רחובות שלי" פינת הנוסטלגיה עם הסופרת הרחובותית יונה דורון והשבוע "בונה המצבות"

להורי היה ידיד, אהרון שמו, בונה מצבות במקצועו. הוא גר עם אשתו ובנו בבית קטן מוקף חצר גדולה ומוצלת אשר גבלה בבית הספר היסודי בו למדתי. כאשר הלכו הורי לבקרם, אהבתי להתלוות אליהם והיו לכך שלוש סיבות: הראשונה – אהבתי לשחק בחצר ולעקוב אחרי פעילותם של היצורים הקטנים שרחשו בה, השניה – היה להם אוסף חפצי חן שכלל בובות מארצות שונות, פסלונים ותיבות נגינה מצוירות. הם הרשו לי לגעת ולשחק בכולם וזה היה מרתק! והשלישית – האישה, בתיה, הייתה אופה עוגת קקאו בשכבות, טעימה בצורה מדהימה. עד היום, בכתבי שורות אלה, עומד בפי טעמה המופלא של אותה עוגה!
 
אבי עמד בראש אגודה לצדקה בשם "עזרה" אשר אחת מפעילויותיה הייתה עריכת לוויה לקשישים ערירים או מעוטי יכולת מחבריה, שנפטרו, והקמת מצבה פשוטה על קברם. אהרון, היה זה שהקים את המצבות הללו במחיר עלות בלבד וזו הייתה תרומתו לצדקה. הוא יכול היה להרשות זאת לעצמו משום שעבודה מעולם לא חסרה לו ומצבו הכלכלי היה איתן.
בביקורינו בביתם היו הגברים משוחחים בענייניהם וגם הנשים מצאו להם נושאים לשיחה. אותי היו מפנקים בפרוסת עוגה וכוס חלב, ולאחר מכן מניחים לי לנפשי. הייתי מסדרת את הבובות כל פעם על פי סדר אחר, מציבה ליד כל אחת פסלון מתאים, שיהיה לה לבן-זוג. אחר כך הייתי פותחת את תיבות הנגינה אחת, אחת ומשמיעה לזוגות את המנגינות המתקתקות. מדי פעם היה אהרון עובר, מביט בחיוך במעשי ומלטף בחיבה את ראשי.
היה להם בן, יאיר, מבוגר ממני במספר שנים, שאותו בקושי הכרתי. הוא היה מוכשר מאוד. בצבא מילא תפקיד חשוב אשר השתיקה יפה לו וכבר בגיל צעיר נודע כחוקר מבטיח בתחום המדע. הוא עבד במכון מחקר סודי, הקשור למשרד הביטחון, והוריו היו  גאים בו מאוד. חלפו שנים, יאיר נשא אישה ונולד לו בן קטן. אורי הם קראו לו. בתיה ואהרון לא ידעו את נפשם מרב אושר.
כאשר היה התינוק אורי רק בן עשרה חודשים, קרה האסון. תקלה נוראה קרתה במכון המחקר, פיצוץ, ויאיר מצא בה את מותו. אלפי אנשים באו ללוויה והביטו במבטים ספוגי כאב בהורים, באלמנה הצעירה ובתינוק שהתייתם מאביו. ההורים היו שבורים לחלוטין. אורם כבה.
לאחר השבעה הקדיש אהרון את כל זמנו ומרצו להקמת המצבה על קבר בנו. בשלושים, כאשר המונים באו לאזכרה ולגילוי המצבה, נתגלתה מצבה מיוחדת במינה. היה זה גדם עץ שחור שעליו נכתב באותיות כסף:
אבא,
השארת אותי לבד בעולם
ולי טרם מלאה שנה אחת!
 
אף עין בקהל לא נותרה יבשה כאשר הסיר אהרון את הלוט מעל המצבה. האירוע היה לשיחת היום בפי כל.
 
אהרון המשיך לעבוד במסירות במקצועו ומתוקף עבודתו ביקר מדי יום את קבר בנו וטיפח אותו. במטלית נקיה ניגב את האבק מעל המצבה, הביא עציצים פורחים וסידר אותם מסביבה, דאג להשקותם ולגזום בעת הצורך. אשתו, אשר גם לפני כן לא הרבתה לצאת, הסתגרה עכשיו לגמרי בביתה. כל ניסיונותיהן של חברותיה, ואמי בתוכן, להוציאה, ולו לזמן קצר, עלו בתוהו.הכאב והצער היו כה גדולים עד שלא הצליחה למצוא טעם בחייה.
הכלה והנכד, שגרו בסמוך, שמרו עמם על קשר הדוק. הם היו לה במקום הוריה הביולוגיים אשר גרו במושב מרוחק ולא הרבו לבקרה. הם השתדלו לעזור לה כמיטב יכולתם, הן מבחינה כלכלית והן בשמירה על אורי כל אימת שנצרכה לכך. כעבור שנים אחדות עודדו אותה להינשא שוב. היא אכן שיקמה את חייה - נישאה וילדה בן נוסף.
בין סבא אהרון לנכדו אורי נוצרו קשרים אמיצים. לאחר מותה של בתיה  מכר אהרון את הבית הפרטי לקבלן שבנה במקום בית דירות גדול. שלוש דירות קיבל אהרון. שתיים השכיר ובשלישית בילה את שארית ימיו.
כאשר הכבידה הזקנה את עולה על אהרון, היה זה אורי שעבר לגור אתו, סעד אותו וטיפל בו עד יומו האחרון. את כל רכושו הותיר , כמובן, הסב לנכד.
 
כל אימת שאני עולה לקברם של הורי ז"ל, עוברת אני ליד המצבה של יאיר. היא מתוחזקת ושמורה יפה ונראית כמתריסה אל מול שמים אדישים. אני מתבוננת בה וזיכרונות ילדותי עולים בי ומתערבבים עם סיפורה העצוב של משפחה קטנה זו אשר בנה תרם רבות לביטחון המדינה אך תרומתו נותרה עלומה.
 
על יונה דורון ופינת הנוסטלגיה
מידי שבוע נעלה באתר סיפור קצר פרי עטה של הסופרת יונה דורון מרחובות המשלבת בסיפוריה הקצרים הווי מרחובות של אז...
יונה דורון גדלה ובגרה ברחובות ולאחר פרישתה מהוראה וחינוך פתחה בקריירה שנייה של כתיבה. ספרה הראשון היה קובץ סיפורים קצרים ששמו "תחנות בזמן", קובץ סיפורים קצרים עם נוסטלגיה ארצישראלית. וספרה השני הוא רומן עכשווי ששמו "סוד במשפחה", רומן עכשווי המתרחש בישראל ובפריז. ובנוסף כתבה סיפורים קצרים נוספים, כתבות על טיולים, ביקורות על ספרים, הצגות וסרטים

להצטרפות לוואטסאפ חדשות רחובות דילים וקופונים חמים בוואטסאפ – הצטרפו עכשיו!

באתר זה שולבו סרטונים, תמונות ומידע מהרשתות החברתיות בשימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. במידה וידוע מי צילם שלחו למייל בקשה לצרף קרדיט או להסרה