"רחובות שלי" פינת הנוסטלגיה עם הסופרת הרחובותית יונה דורון והשבוע "טבעת יהלום"

במלאת עשור לנישואיי העניקו לי הורי במתנה טבעת יהלום שלושה קאראט. הייתה זו טבעת יקרה מאוד, לא רק בשל ערכה הכספי הרב, אלא גם בשל ערכה הרגשי.
היהלום הזה ואחיו התאום היו משובצים בזוג עגילים שקבלה סבתי במתנה מסבי בעת שילדה את אמי. למן אותו יום לא הסירה סבתי את העגילים מאזניה עד שנפטר סבי, שנתיים לאחר עלייתם ארצה. כאשר שבו מבית הקברות שבו נטמן סבי, הסירה סבתי את העגילים וטמנה אותם עמוק בארון הבגדים, מתחת לערמה גדולה של מפות ומפיות מעומלנות ומגוהצות. כל הניסיונות לשכנעה לחזור ולענוד אותם בתום שנת האבל, עלו בתוהו.
לאחר מותה של סבתי המשיכו העגילים היקרים לשכב במקום מחבואם עד אשר החליטה אמי לעשות מעשה. בינקותה דאגו הוריה לחורר את אזנייה כנדרש מן הבנות באותה עת, אך מאחר ושנים רבות לא ענדה עגילים, נסתמו החורים. לקחה אמי את העגילים לצורף מומחה שהיה נאמן על הורי, ובקשה ממנו לעשות מהם שתי טבעות זהב לבן שבמרכז כל אחת מהן – יהלום.
את הטבעת החדשה ענדה אמי לאצבעה וזכתה למחמאות רבות על יופייה. השניה חכתה  במעמקי הארון לתורה לצאת לאור היום. זה הגיע, כאמור, בדמות יום נישואיי העשירי. המתנה עוררה התפעלות בקרב מכרי ואני ענדתי אותה בגאווה.
 
אחר צהרים סתווי אחד עמדתי על מרפסת דירתנו שבקומה הראשונה והתבוננתי בשקיעה. בהיסח הדעת שיחקתי בטבעת ולפתע, אבוי, נשמטה הטבעת מידי ונפלה על חלקת הדשא שלפני הבניין.
נרגשים ומבוהלים ירדנו ארבעתנו, בעלי, שני ילדי ואנכי, לחפש את הטבעת. השקיעה הייתה מהירה וכבר לא הצלחנו לראות דבר. השכנים שמעלינו ראו את שאירע ובאו לעזרתנו, אך גם הם העלו חרס בידם.
לפתע נשמעה נהמת אופנוע ממעלה הרחוב. שכנתי, בעלת התושייה, יצאה אל המדרכה וסימנה בידיה לאופנוען לעצור. הוא נענה לה. היה זה בחור גבוה ויפה תואר. עיניו הירוקות חייכו אלינו ובידו הסיט את שפעת תלתליו החומים שכיסו את מצחו.
"במה אני יכול לעזור לכם?" שאל בקול עמוק.
שכנתי הסבירה לו במה העניין ובקשה שיאיר את השטח בפנס אופנועו. הוא עשה כן. לאורו החזק של הפנס מצא בנה של השכנה את הטבעת שהתגלגלה מתחת לשיח נמוך וצפוף עלווה.
התרגשות גדולה אחזה בכולנו והדביקה גם את האופנוען. הודינו לו במילים חמות והזמנו אותו לעלות אלינו להתכבד במשהו. הוא סרב בנימוס. לשאלותינו ענה ששמו גדי ט. הוא גר לא רחוק מאתנו וממהר עכשיו לפגישה שקבע עם חברתו.
 
כל אותו ערב דברנו על מה שארע. בעלי אמנם אמר ש"סוף טוב – הכל טוב" אך המבט שבעיניו שידר לי שהמשחק בטבעת היה מעשה ילדותי ומטופש. הלכתי לישון בהרגשה מעורבת והבטחתי לעצמי להתנהג בצורה יותר אחראית ובוגרת מכאן ולהבא.
 
לאחר כחודש ימים, בעת שישבנו לשולחן ארוחת הערב, דיווח קריין החדשות על תאונת דרכים קשה שארעה בכביש החוף. התאונה הייתה בין משאית לאופנוע. צמרמורת עברה בגבי ועצרתי לרגע את נשימתי. האופנוען, המשיך הקריין בדיווח, הוא צעיר תושב רחובות בשם גדי ט.,נהרג.
 

על יונה דורון ופינת הנוסטלגיה
מידי שבוע נעלה באתר סיפור קצר פרי עטה של הסופרת יונה דורון מרחובות המשלבת בסיפוריה הקצרים הווי מרחובות של אז...
יונה דורון גדלה ובגרה ברחובות ולאחר פרישתה מהוראה וחינוך פתחה בקריירה שנייה של כתיבה. ספרה הראשון היה קובץ סיפורים קצרים ששמו "תחנות בזמן", קובץ סיפורים קצרים עם נוסטלגיה ארצישראלית. וספרה השני הוא רומן עכשווי ששמו "סוד במשפחה", רומן עכשווי המתרחש בישראל ובפריז. ובנוסף כתבה סיפורים קצרים נוספים, כתבות על טיולים, ביקורות על ספרים, הצגות וסרטים

להצטרפות לוואטסאפ חדשות רחובות דילים וקופונים חמים בוואטסאפ – הצטרפו עכשיו!

באתר זה שולבו סרטונים, תמונות ומידע מהרשתות החברתיות בשימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. במידה וידוע מי צילם שלחו למייל בקשה לצרף קרדיט או להסרה