אלונה קדם בראיון עם יוני רוטנברג ראש ארגון "איחוד הצלה", על הסבא שהיה מראשי הקנאים החרדים בירושלים: התאונה ששינתה את חייו: ועל הרגעים הקשים בהם נספו ילדי משפחת שאער ...."סופרמנים בציציות"

הם חיים כמו כולם, עובדים, בעלי משפחה, שכנים וחברים, אך כשמגיעה קריאה מהמירס הם ממש כמו סופרמן, לובשים את הוסט הכתום וטסים לאירוע!
הם אולי לא מסובבים אוטובוסים על האצבע, אבל הם הדבר הכי קרוב לגיבורי על שיש לנו בסביבה.
 
ההשוואה בין גיבורי על ל"איחוד הצלה" הוא מתבקש.
"איחוד הצלה" פועל עם אפליקציה לוויינית, המוקד הארצי מבחין היכן נמצאים בזמן אמת כל המתנדבים ומזעיק את העשרה הקרובים ביותר למקום התקרית.
המתנדבים מצוידים באופנועים ובערכות החייאה שהן ממש "בית חולים קטן" ומצליחים להגיע בזמן של שלוש דקות בלבד לכל אירוע באזור.
" בהצלת חיים  מדובר על 10 דקות הזהב ושעת הזהב" מספר יוני רוטנברג ראש "איחוד הצלה" ברחובות.
"לפי הסטטיסטיקות, אם אדם שנפגע מקבל מענה ראשוני מעשר דקות מאז שהזמין את האמבולנס ועד שעה שהוא מגיע לבית חולים הסיכויים שלו לצאת מהסכנה הם גבוהים, אך אם תחלוף יותר משעה סיכויו פוחתים.
היום לוקח הרבה יותר מעשר דקות לאמבולנס להגיע. מרכיב הזמן הוא הכי חשוב, אותם מעשים ראשוניים של טיפול ישנו את כל סדר הפעולות, הופכים אדם מחי למת או ממצב של נכות קשה לנכות קלה אפילו ללא נכות כלל.  איחוד ההצלה נותן טיפול רפואי לפני שהאמבולנס מגיע.
 סה"כ ברחובות יש שני אמבולנסים ותחנת קריאות אחת."
 
"איחוד הצלה" החל את דרכו כארגון חרדי.
המטרה היתה לתת מענה רפואי בתוך הקהילה. היום ישנם מתנדבים מכל קשת החברה הישראלית כשמשותף להם דבר אחד, יוני מתאר את הדבר הזה כה"ג'וק". " יש לנו שריטה אנחנו סוג של פסיכים. אשתי אומרת את זה כל הזמן ואני מצדיק אותה. בשלוש בלילה, בחורף, לא כל אחד יקום לעזור, לא כל אחד מסוגל לישון  כשהמירס צמוד אליו לכרית מוכן לקריאה, אתה צריך את הרצון לקום ואת ה"ג'וק" לעזור בכל מצב סיטואציה ושעה."
 
יוני בן 31, מתגורר ברחובות כבר 10 שנים, נשוי ואבא לשלושה. יוני התחיל במד"א בגיל 18, היום הוא מנהל את איחוד הצלה ברחובות.
 
יוני איך התחילה "השריטה" שלך להצלת חיי אדם ?
אני בא מבית של עזרה לזולת, זה תמיד מתחיל בגנים, כמו כל דפקט, אבל כשהייתי בן 18 הייתי עד לתאונת דרכים בנתניה. עשינו על האש בחוף, והיתה לידנו תאונת דרכים. מישהו עבר באור אדום, ברכב השני היתה משפחה שחזרה מחתונה. היו המון צרחות, סבתא מבוגרת לא חגורה נמעכה מאחור. כולם יצאו פחות או יותר בחיים. ישנן את הדקות הראשונות עד שמגיע אמבולנס שאתה עומד כמו אידיוט, הדקות האלה היו מורטות עצבים, אתה בחוסר אונים ואתה רוצה לעזור,זה בוער בעצמות.
נקודת התאונה היתה הנקודה שהחלטתי שאני רוצה לעשות משהו, אבל יש אירועים יותר משמעותיים.
 
היית החובש הראשון שהגיע לשריפה הנוראה בה נספו ילדי משפחת שאער ואביהם איך מתמודדים עם אירוע כזה קשה?
אני הראשון שהגיע לשם. האישה הייתה חברה של אשתי. אני זוכר הרבה עשן, הרבה כבאים. אף אחד לא הסביר שמה שבוער זה מבנה מאחורי הבית ואנחנו דאגנו לבית עצמו, חילצנו מבוגר על כסא גלגלים, רק אחרי עשר דקות, אני מבין שיש משהו מאחורי הבניין, שוטר אמר לא להתקרב, שיש אש חזקה, ואז תוך כדי השיח עם השוטר יוצא כבאי ראשון מהמבנה הבוער . הוא מחזיק תינוקת. חמודה בת שלוש רותחת ספוגה במים, בלי כוויות כמו בובה יפה, אני רק זוכר את המגע, שהיא היתה רותחת, ואז אתה עומד איתה ומבין שאין יותר מה לעשות, הכבאי צועק ומסמן עם הידיים, הבנתי שיש עוד  אנשים בפנים. אנחנו מוצאים את האבא ששכב בכניסה, התינוקת היתה אצלו וכמעט יצא איתה החוצה. מרימים את האב, ספוג מים, חם רותח, משכיבים אותו בחוץ, גם  איתו כבר לא היה מה לעשות, והכבאי כמו מלאך המוות מעביר עוד אחד ועוד אחד, ואלה רגעים שדופקים לך את המוח.
 
יש לך בבית ילדים קטנים ואתה חוזר הביתה מאסון השריפה הקשה. מה עובר עליך בבית?
אישתי התקשרה אלי מאות פעמים וכשהתקשרתי אליה חזרה היא אמרה "תשאל אם זו משפחת שאער"
אז פתאום התחבר הפאזל בראש, זה מכה בך בצורה נוראית, ישר מתחיל לחשבן מה עשיתי לא בסדר, אתה חוטף את זה כמו כאפה, יושב על המדרכה בחוץ עשר דקות , הגיעו מלא כתבים ובאלגנים ואני יושב כאילו כלום לא קורה מסביב, שקוע בסיטואציה. אחד החברים שלף אותי החוצה כדי לשתות משהו כי אחרת זה לא נגמר.
בבית היו בכיות מטורפות, הלכתי לחדר הילדים נישקתי אותם חיבקתי ובכיתי כמו מטורף. לפעמים אתה מקלל את הרגע שנכנסת לתוך הדבר הזה, ומצד שני יש המון סיפוק."
 


יוני " ארגון איחוד הצלה משמש גשר בין הציבור החרדי לציבור החילוני"
"איחוד הצלה" הם ארגון מגובש הדואג למתנדביו ושומר על מורל גבוה. מלבד הצלת חיים ושימור קהילתיות יוני מאמין באידיאולוגיה נוספת:
" לי באופן אישי חשוב ליצור גשר בינינו, אני מגיע ממשפחה חרדית, סבא שלי היה ראש הקנאים בירושלים הוא צעק "שבס!" על מכוניות שנסעו בשבת כי כאב לו, לא כי הוא ראה את האדם הנוסע כאויב.
אני חושב שזה המוטו שלנו, להבהיר שיש לנו ייחודיות כיהודים. יש פה סוג של קרב, אווירה לא נעימה בשנים האחרונות.  יש דה לגיטימציה להציג אותנו כאנשים שלא תורמים או נושאים בנטל, רוב הציבור החרדי נושא בנטל בדרכים אחרות.
 הציבור החרדי מכיר וקורא לנו, אבל גם אזורים לא דתיים קוראים לנו, כי כשהם היו עדים לאירוע ברחוב וראו שלאמבולנס לוקח זמן להגיע ואנחנו שם תוך  שלוש דקות, אנשים התעניינו איך לקרוא לנו ספציפית.  אנחנו בשאיפה לגדול, להתחבר לקהילה, לתת מענה ושירות, "עניי עירך קודמים" זה לא רק בכסף, אם תתרום לקהילתך זה יחזור אליך."
 
ה"סופרמנים בציציות"
עושים כל שביכולתם עם תרומות מחו"ל, רצון טוב ובעיקר ה"ג'וק", כדי לתת את המענה הראשוני הטוב ביותר שאפשר לספק. מצילים חיים ובו בזמן מגישים לנו קערה מהבילה של ישראליות, אחדות ואהבת חינם.
 
 
 
 
 
 
 

להצטרפות לוואטסאפ חדשות רחובות דילים וקופונים חמים בוואטסאפ – הצטרפו עכשיו!

באתר זה שולבו סרטונים, תמונות ומידע מהרשתות החברתיות בשימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. במידה וידוע מי צילם שלחו למייל בקשה לצרף קרדיט או להסרה