אריה (נוני) סנדלר בטורו השבועי והשבוע .... 18 שנה לרצח רבין... האם גם חייו של ביבי ההופך לשמאלן של המחנה הלאומי יהיו בסכנה בעת הסכם שלום?

עוד שנה חלפה. רוב הנוער שהיה בשבת בכיכר, בעצרת, אפילו לא היה בחיים בנובמבר 1995. בכלל, חלק ניכר מהאוכלוסייה לא היה שותף כלל לטראומה שעברה עלינו. נראה להם כמו עוד סיפור היסטורי.
 
משזמ"י
פרופ' דניאל כהלמן, בספר המצוין "לחשוב, מהר ולאט", מציג בין היתר, את המונח: מה שרואים זה מה יש",  או  בקיצור "משזמ"י". הוא מראה איך מערכת החשיבה שלנו פועלת לפי מה שעומד לנו מול העיניים , בזיכרון האסוציאטיבי.
אז מה אנו רואים? אין סכנה שהשלום יפרוץ ויתקיף אותנו בעתיד הקרוב. זאת אומרת שרצח פוליטי נוסף לא נראה עכשיו מוחשי. יש שקט. אבל, אט-אט, מתחת לפני השטח, העובדות מראות איך ביבי, כן אותו ביב שעמד על המרפסת שבוע לפני הרצח – הופך להיות השמאלן של המחנה הלאומי. הם לא מאמינים לו הם לא סומכים עליו. הם מודיעים לו שאם חלילה יעשה צעדים מעשיים לכיוון השלום הם יעיפו אותו לכל הרוחות.
זה אומר, שאם רחמנא ליצלן ביבי וציפי יגיעו להסכמה כלשהי עם הפלסטינים – תוך שניות – חייהם יהיו בסכנה מוחשית. השב"כ נערך היטב (האמנם?) ליום הזה שבו שוב הכדור ייכנס לקנה ומישהו מ"נאמני התורה", או  "משוגעים  על ארץ ישראל" – ישתמש במילה המכובסת "נוריד אותו". והנה אותו אדם יהיר ומסית יהפוך בן לילה לנרדף על ידי הקהל שלו. כי תמיד הכדורים הפוליטיים הולכים מימין שמאלה ולא הפוך.
אבל לא מדברים על זה. זה בכלל לא על סדר היום. ישראל אינה נמצאת בסכנת שלום בטווח הנראה לעין. לכן, הכל שקט בגזרת האיומים על רצח ראש ממשלה בישראל, כי "מה שרואים זה מה יש".
השקט שלפני הסערה.
 
אין לי ארץ אחרת
מאות מפעלי הנצחה קמו לזכרו של יצחק רבין ז"ל. אך רק בית כנסת אחד. "בית הכנסת על שם יצחק רבין", נמצא ברחובות. רבים לא מכירים את מסכת ההתנכלויות של גורמים דתיים להקמת בית הכנסת הזה. אך הקהילה אשר הקימה אותו, בראשות ד"ר גדי גבריהו  - הצליחה להתגבר והראתה לכולם נחישות מהי.
מידי שנה נערך טקס האזכרה ליצחק רבין בבית הכנסת בי"א בחשון. השתתפו בו במהלך השנים הוגים ופוליטיקאים אנשי צבא ורבנים (מתונים),  ואנשי משפחת רבין. לא מדברים שם על הרצח. לומדים משניות ומאזינים לדברי הגות. איך נוכל לשפר את החברה שלנו.
לאזכרה השנה הוזמנה אמא שלי, שהיא נושקת לגיל 102 לומר מספר מלים. היא הקריאה את השיר של אהוד מנור "אין לי ארץ אחרת",  שהבית המרכזי בו:  " לא אשתוק, כי ארצי/ שינתה את פניה/ לא אוותר לה, / להזכיר לה,/ ואשיר כאן באוזניה / עד שתפקח את עיניה".
אין לי ארץ אחרת, אבל אני מרגיש בה זר.


הטור מופיע גם בגל גפן



 

להצטרפות לוואטסאפ חדשות רחובות דילים וקופונים חמים בוואטסאפ – הצטרפו עכשיו!

באתר זה שולבו סרטונים, תמונות ומידע מהרשתות החברתיות בשימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. במידה וידוע מי צילם שלחו למייל בקשה לצרף קרדיט או להסרה