אריה (נוני) סנדלר בטורו השבועי והשבוע... על חוסר הפרגון בישראל... ועל השיפוץ הבלתי נגמר ברחוב בנימין

פִרגון? אין מלה כזו בעברית!
מקור המלה פרגון הוא ביידיש. המשמעות שלה: "התייחסות אוהדת להצלחת האחר ללא הבעת קנאה".
לפני מספר ימים קבלו שני מדענים בעלי אזרחות ישראלית פרס נובל לכימיה.  פרופ' אריה ורשל ופרופ' מייקל לויט. ורשל נולד בקיבוץ  שדה נחום, שירת כקצין שריון בצה"ל. את הכשרתו עשה בטכניון ובמכון ויצמן.  מייקל לויט עלה מדרום אפריקה גם הוא היה פרופ' במכון ויצמן. שניהם התגוררו ברחובות. אך, כמו שקורה לא אחת, לא קבל ו קביעות ונאלצו לעבוד בחו"ל.
 
מתחננים שיזכירו אותנו
והנה, הפכו שני הזוכים סלבריטאים ליום אחד. כל אמצעי התקשורת וקברניטי המדינה עטו עליהם.  כולם עשו מאמץ פרובינציאלי עליון כדי להוציא מהזוכים איזו מלה על ישראל, זו שדחתה אותם. ושניהם, במלוא אצילותם מלאו את פיהם מים.
שמענו רק רמזים ממקורבים. ורשל, מתוסכל על אי קבלת קביעות במכון, קיבל הצעה מאוניברסיטת דרום קליפורניה ולמחרת בבוקר מצא כבר אד החפצים שלו ארוזים במשרדו. רק שיסתלק. לכן אמרנו "בעלי אזרחות ישראלית" ולא ישראלים. 
 
האירוע הזה מציג שאלות קשות ונוקבות על הישראליות. על הצביעות ועל חוסר הפרגון. אבל, למען האמת התופעה ממש לא חדשה. היה איש אחד, אלברט איינשטיין שמו. הוא  המדען הסלבריטאי  המוכר ביותר מאז ומעולם. איינשטיין היה מיוזמי הקמת האוניברסיטה העברית בירושלים,  הצטרף לחיים ויצמן לשני סיורים בארה"ב שנועדו להתרים כספים להקמת האוניברסיטה. בסיוריו עם ויצמן הוא התקבל בארה"ב כגיבור תרבות.
בביוגרפיה המרתקת שנכתבה עליו מציין וולטר אייזקסון שאיינשטיין הסכים, להפתעת כל העולם,  בשנת 1933 לקבל משרת פרופסור לפיסיקה באוניברסיטה העברית. הוא היה אז המדען המפורסם בעולם. יכול היה לקבל משרה בכל אוניברסיטה. אך – תככים פנימיים של אנשים קטנים מנעו זאת ממנו. 
אם נטען שבעת סילוקם המעשי של ורשל ולויט  מישראל לא ידעו שהם יזכו בפרס נובל, הרי שב"מקרה איינשטיין" - לא רק שמדליית הנובל הייתה כבר ברשותו  - הוא היה מותג חזק. הכי חזק. ולא נמצא לו מקום בישראל.
ואם מזכירים את רחובות, מכון ויצמן, ואיינשטיין – הנה דוגמה נוספת. אריך מנדסון, אדריכל ידוע מגרמניה אשר נמלט מאימת הנאצים. בגרמניה תכנן את מגדל איינשטיין בפוטסדאם, בית ויצמן ברחובות ("הארמון")  הייתה העבודה הראשונה שלו בארץ.  תכנן גם את המרכז הרפואי הדסה על הר הצופים, את בנק אנגלו- פלשתינה, את בית שוקן בירושלים, את המרכז הרפואי רמב"ם בחיפה, ואת בניין וולף במכון ויצמן למדע. ובית נוסף אשר נמצא עד היום ברחוב מנוחה ונחלה.  רצה להרצות בבצלאל, אך גם הוא נזרק מכאן. אבל אנו ממשיכים להתפאר בעבודותיו.
פרגון – אין. צביעות – למכביר.
 
תעלת בלאומילך
קשה להבין מה קורה ברחוב בנימין. תכננו, חפרו, סללו, השקיעו ועכשיו שוב – מתכננים, חופרים סוללים ומשקיעים...  ה.ל.ר כבר אמרנו?!
 
הטור מופיע גם בגל גפן
 

להצטרפות לוואטסאפ חדשות רחובות דילים וקופונים חמים בוואטסאפ – הצטרפו עכשיו!

באתר זה שולבו סרטונים, תמונות ומידע מהרשתות החברתיות בשימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. במידה וידוע מי צילם שלחו למייל בקשה לצרף קרדיט או להסרה