"רחובות שלי" סיפורי נוסטלגיה רחובותיים עם הסופרת הרחובותית יונה דורון והשבוע "סיפור אופטימי"

דווקא בימים אלה בהם מרים הטרור הערבי את ראשו המכוער, נזכרתי בסיפור ששמעתי לפני מספר שנים ונפח בי תקווה , אז קבלו "סיפור אופטימי"
לכבוד יום ההולדת ה-117 של רחובות נערך בבית התרבות ערב מספרי סיפורים. סיפורים רבים ומעניינים הושמעו שם. זכור לי במיוחד סיפור קצר של אישה בשם עליזה בגלל המסר האופטימי שלו. עליזה, בת לאחד מראשוני המושבה, קמה וסיפרה:
"אבי היה המסגר של המושבה. יום אחד באו למסגרייה שלושה ערבים מאחד הכפרים הסמוכים אשר הרבו להציק לבני המושבה. מפקדם של השלושה, ששמו יצא לשמצה בכל האזור, איים על אבי בנשק וכך שדד ממנו את כל כספו.
אבי התלונן במשטרה הבריטית. השודד נתפס והושם בכלא.
מאז חלפו כמה שנים. בוקר בהיר אחד בא למסגרייה נער והודיע לאבי שהספר קורא לו. אצל הספר, זאת עליכם לדעת, היה ה"פרלמנט" של המושבה. אבי הניח את כלי עבודתו ומיהר למספרה. בהיכנסו שאל אותו הספר:
"אתה יודע מי יושב עכשיו אצלי על הכיסא?"
"לא, מנין לי לדעת ?" תמה אבי.
"הערבי ששדד אותך. הוא סיים לרצות את עונשו בכלא והשתחרר. הוא רוצה להתנצל בפניך".
אבי התלבט. כדי לא לעורר סכסוך ישן החליט ללחוץ את ידו של הערבי.
כעבור ימים אחדים שלח הערבי שליח מן הכפר להזמין עבודה גדולה אצל אבי.
אבי סרב מאחר וחשש להיכנס לכפר. הערבי הוסיף ושלח שליח אחר והבטיח במילת הכבוד שלו שלא יאונה לאבי כל רע.
בלב מלא פחדים קבל אבי את ההזמנה ושם פעמיו אל הכפר.
התברר שלא הייתה שום עבודת מסגרות עבורו. הערבי הפתיע בגדול ! הוא הכין כרה (סעודה) גדולה לכבוד אבי, הזמין את כל נכבדי הכפר ועשה סולחה מפוארת.
 מאז נקשרו קשרי ידידות חמים בין אבי ונכבדי הכפר.
מסקנה: אפשר לחסל סכסוכים ולהגיע לשלום!"
 כאן תם סיפורה של עליזה ולנו לא נותר אלא לחייך ולקוות שאכן מסקנתה נכונה היא ובסוף באמת יהיה שלום !
 
 

להצטרפות לוואטסאפ חדשות רחובות דילים וקופונים חמים בוואטסאפ – הצטרפו עכשיו!

באתר זה שולבו סרטונים, תמונות ומידע מהרשתות החברתיות בשימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. במידה וידוע מי צילם שלחו למייל בקשה לצרף קרדיט או להסרה