"רחובות שלי" סיפורי נוסטלגיה רחובותיים עם הסופרת הרחובותית יונה דורון והשבוע "זיכרון מתוק"

זמן רב לפני העידן בו שפים סלבריטאים מלהטטים על המסך הקטן מנות מפוארות ומעוררות תאבון, הייתה בעירנו הגברת באייר. גברות מכובדות אשר בקשו לפנק את בני משפחתן מדי פעם בעוגה מצוינת, כאלה שלא הצטיינו בתחום הבישול ובקשו בכל זאת להרשים את אורחיהן ואלו אשר רצו לשדרג את האירוע שנערך בביתן – כל אלה נמנו על חוג הלקוחות הרחב של הגברת באייר.

 

האדון והגברת באייר גרו בדירת שני חדרים צנועה בקומת הקרקע של בניין בן שתי קומות. מן המטבח הקטן שלהם יצאו הזמנות לכל קצווי עירנו הקטנה. הגברת באייר הייתה המתכננת והמבצעת של העוגות והמאפים השונים. תפקידו של האדון באייר הצטמצם לקניית המוצרים על פי הרשימות המדויקות שהכינה לו אשתו. שניהם שדרו רצינות ומכובדות ואיש לא העלה בדעתו לקרוא להם בשמותיהם הפרטיים. בפי כל היו תמיד "אדון באייר" ו"גברת באייר".

 

אמי נמנתה גם היא על חוג לקוחותיה הנאמן של הגברת באייר. הן היו גם מיודדות ובכל פעם שנפגשו שוחחו ארוכות בשפת אמן. הגברת באייר הייתה משתפת את אמי בסיפורים קטנים על לקוחותיה ופיסות רכילות קטנות ובלתי מזיקות היו עוברות מפה לאוזן.

 

אהבתי מאוד להתלוות לאמי לביקור אצל הגברת באייר מאחר ותמיד זכיתי להתכבד בעוגייה מעשה ידיה. האהובות עלי ביותר היו עוגיות בשם "אלקזר". היו אלה עוגיות גדולות, ממולאות בקרם שוקולד עשיר ומשני הצדדים – מין בצק דק ופריך. כל ניסיונותיי למצוא כדוגמתן בשנים שלאחר מכן העלו חרס. כשהייתה אמי מזמינה עשר עוגיות כאלה, היינו מקבלות אותן בקופסת קרטון גבוהה שהכילה אותן ברווחה. אם התמזל מזלי והאורחים לא היו מחסלים את כולן בערב הקלפים השבועי – הייתה מחכה לי אחת עם הקקאו של הבוקר.

 

אם הייתי באה לבדי לקחת את ההזמנה הייתי זוכה בעוגיית צ'ופר (מחוץ להזמנה) וגם נשאלת על מצב לימודי. אדון באייר היה צובט קלות בלחיי או מחליק יד על צמותיי ואומר "כמה גדלת !" תמיד הייתה בי תחושה שנכד או נכדה היו משמחים אותו מאוד, אולם הוא לא זכה.

 

לאדון ולגברת באייר הייתה בת יחידה שגרה בעיר הגדולה. היא עבדה במשרד גדול וחשוב והייתה רחוקה מכל נושא הבישול והאפייה. מדי פעם, כשהתפנתה מעיסוקיה הרבים הייתה קופצת לדירת הוריה ומתפנקת במאפים של אמה. אמה הייתה מאוד גאה בה ותמיד סיפרה לאמי כמה שמחה היא שהבת "לא צריכה לשבור את הגב במטבח כמוני". ובאמת גבה של הגברת באייר היה כפוף מאוד. היא בכלל לא הייתה מסוגלת להתיישר ועם השנים נדמה היה שבקומה היא ממש נושקת לרצפה. אני זוכרת את תחושת החרדה שהייתה עולה בי כל אימת שראיתי אותה הולכת. היא כמעט ולא יצאה מפתח דירתה.

 

באחת הפעמים בהן יצא אדון באייר למסע קניותיו עם סל הרשת שלו, מעד ונחבל קשות. בבית החולים התברר ששבר מספר צלעות. הייתה זו תחילת ההידרדרות שלו והמשכה היה מהיר ועצוב. באין מי שיקנה את המצרכים הדרושים לא יכלה הגברת באייר לקבל את ההזמנות שהמשיכו להידפק על דלתה.

 

הבת באה ולקחה את אמה אליה. הלקוחות שבאו מצאו דלת נעולה והשמועה על שארע התפשטה במהרה. עוד ימים רבים לאחר הדברים האלה, בעברי ליד ביתה של משפחת באייר היה הריח המתוק והמוכר מדגדג בנחירי וטעמה של עוגיית אלקזר על לשוני.

 

להצטרפות לוואטסאפ חדשות רחובות דילים וקופונים חמים בוואטסאפ – הצטרפו עכשיו!

באתר זה שולבו סרטונים, תמונות ומידע מהרשתות החברתיות בשימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. במידה וידוע מי צילם שלחו למייל בקשה לצרף קרדיט או להסרה