"רחובות שלי" סיפורי נוסטלגיה רחובותיים עם הסופרת הרחובותית יונה דורון והשבוע "חתונות במושבה בשנות השלושים והארבעים"

רוצים לדעת איך התחתנו פעם במושבה רחובות ? ראיינתי דודה של בעלי, הגברת בתיה (דוידוביץ) הכט, והנה מה שסיפרה לי :
אחי הבכור, מניו, התחתן עם ארוסתו אסתר בחצר של אברהם מקוב. מספר אנשים באו ישר מהעבודה, בבגדי עבודה, ביניהם משפחה הונגרית שהייתה מיודדת עם הורי. מספרם של האורחים ובני המשפחה היה פחות מעשרים. אבי הביא את הרב. אמי הכינה עוגה ובקבוק יין. לכלה לא הייתה שמלה מיוחדת. זה היה עדיין לפני המלחמה כך שמותר היה להדליק אור בערב וגם לפני הצנע כך שהיה ממה להכין כיבוד. מתנות בכלל לא היו.
אחותי אסתר התחתנה עם יגאל נאמן בשנת 1940. זה היה במוצאי שבת. מיד עם צאת השבת, נסעתי עם הורי, אחי ואחותי השנייה באוטובוס לתל-אביב. החתונה הייתה ברבנות הראשית בשדרות רוטשילד. אמי הביאה שתי עוגות שאפתה עם דבש חרובים שהיינו קונים בצרכניה ברחובות וגם בקבוק יין וכוסיות. מצדו של יגאל היה רק אחיו, שמואל (סם) נאמן, שהיה מייג'ור בצבא הבריטי. החופה נערכה על המרפסת. על השולחן הניחו את העוגות והיין ולאחר החופה הרימו כוסית לחיים. תוך חצי שעה הכל הסתיים. מיד אחר כך נערכה במקום חתונה נוספת.
גם אחותי פנינה ובעלה חיים גורן התחתנו ברבנות הראשית בתל-אביב. בחתונה השתתף חברו הטוב של חיים, שמואל בן יוסף, עולה הגרדום.
אני התחתנתי עם משה הכט בחצר של בית ורטהיימר (ברחוב יעקב שבו גרנו). החתונה נערכה במוצאי שבת. היו בערך עשרים אורחים. מאחר ועבדתי בגן בשכונת שעריים הזמנתי מספר תימנים שהביאו לי במתנה סלסלה קלועה גדולה, מעשה ידיהם, אשר מאוד שמחתי לקבל. זכורה לי מתנה נוספת שקבלתי : פיילה גדולה אשר שימשה אותי שנים רבות לאחר מכן...
בזמן מלחמת העולם השנייה הייתה האפלה ואסור היה להדליק אור בערב, לכן החתונות נערכו מוקדם. בגלל הצנע היה קשה מאוד להכין כיבוד כלשהו. רק מי שהיו לו בחצר תרנגולות יכול היה להרשות לעצמו להכין עוגה.
בחתונות הללו לא היה בכלל צלם ולכן לא נשארו לנו תמונות למזכרת. כאשר בתי הצעירה, חנה, נדרשה להכין בבית הספר עבודה על המשפחה, כל הילדים הביאו את תמונת החתונה של הוריהם ולה לא הייתה תמונה. היא בכתה ואמרה לי "בכלל לא התחתנתם, את ואבא, עובדה שאין לכם אפילו תמונה"...
שלושת אחי הצעירים התחתנו כבר עם קום המדינה ומעט לאחר מכן. החתונה של אחי ברוך עם גאולה (מלמוד) נערכה בבית האיכר שבמרכז המושבה. לגאולה הייתה שמלת כלה לבנה. היו יותר עוגות והמתנות היו כלי בית : סרוויס, מחבת, סיר וכד'. אחי יוסי ואשתו פנינה התחתנו גם הם בבית האיכר. אחי דוד ואשתו אורה התחתנו בגינה של בית הקפה וינרב שהיה ברחוב הרצל, לא רחוק ממכון וייצמן.
זכורות לי החופות שהעמידו הקיבוצניקים (מגבעת ברנר, נען והסביבה). המשאית הקטנה הייתה עוצרת ליד בית הרב במושבה. ירדו ממנה זוגות קיבוצניקים, בבגדי עבודה, (הבחורות ,לפעמים , היו כבר בהריון) ונכנסו לבית. הרבנית הייתה מעמידה על השולחן עוגה וכוסיות יין. הטבעת הייתה עוברת מאחד לשני וכך התחתנו כולם בשרשרת.
לאחר קום המדינה, כשבאו ארצה עולים חדשים רבים, אבי, מרדכי דוידוביץ, חיתן אותם בבית הכנסת הגדול. על המרפסת שלו העמידו עוגות ובקבוקי יין שהכינה אמי.
בקיץ נערכו חתונות במגרש המכבי ומאוחר יותר התחילו לערוך חתונות באולם סבו שהיה ברחוב הרוא"ה.
המשותף בכל החתונות האלה הייתה השמחה !
 
 
 

להצטרפות לוואטסאפ חדשות רחובות דילים וקופונים חמים בוואטסאפ – הצטרפו עכשיו!

באתר זה שולבו סרטונים, תמונות ומידע מהרשתות החברתיות בשימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. במידה וידוע מי צילם שלחו למייל בקשה לצרף קרדיט או להסרה