אריה (נוני) סנדלר בטורו השבועי והשבוע... על אריאל זילבר ועל אלה שאצלם חופש הדיבור הוא קדוש ובתנאי שאומרים מה שהם חושבים

על חרמות וסתימת פיות
במחזוריות קבועה פורצות חרמות פומביות. בשיח הציבורי והפרטי כולנו מתויגים יותר מתג אחד: לאומיים, שמאלנים, ליברלים, אשכנזים, ספרדים, צפוניים, אנשי פריפריה ועוד. אנשים שבויים בתיוגים שלהם. יש לי  ידיד, ד"ר לממשל, יוצא איראן אשר מתפרנס יפה מהשסע העדתי. לעתים אני רואה אותו בטלביזיה ומשתומם על חוסר האיזון בראיית הדברים אצל איש אקדמיה.
השבוע פרצה לרחבת השיח החרם של אחינועם ניני על החלטת אקו"ם להעניק לאריאל זילבר עיטור מיוחד על מפעל חיים. הצביעות שרתה על מרבית משתתפי הויכוח, אשר כרגיל היו בעד ונגד בהתאם לתיוגים בנושאי ימין-שמאל. הומופובים –"שמרנים".
 
רק לימין מותר להחרים!
זעקת הימין והאנשים "הלאומיים", נגד אחינועם ניני, מתבססת על הזיכרון הקצר שלנו. הרי רק שבוע קודם כמעט ופוטר מורה לאזרחות בבית ספר אורט על שהשמיע דעות פוליטיות. הוא אמר רחמנא ליצלן שצה"ל הוא לעתים לא צבא מוסרי.
כאשר, בשנת 1993, הוחלט להעניק את פרס ישראל לישעיהו לייבוביץ' התעוררה סערה ענקית. עברתי שוב על הנאום בכנסת של לימור לבנת בנושא, אלה היו דברים פי אלף חמורים יותר ממה שנאמר בימים אלה. אבל לימין מותר. הם לאומיים. בעקבות הויכוח, לייבוביץ' ויתר על הפרס.
 
חופש הדיבור הוא קדוש, בתנאי שתגיד את מה שאני חושב!
חרמות זה לא דבר יוצא דופן בתרבות שלנו. בקהילות היהודיות חרמות זה צעד שכיח. רק לאחרונה הוחרם הרב אמסלם בבתי הכנסת של ש"ס, וקודם לכן חרם ידוע היה על יונתן בשיא, איש הקיבוץ הדתי, אחראי על הטיפול במפוני גוש קטיף.  להם מותר.
למה החרימה אחינועם ניני את זילבר? התבטאותו בקשר לשחרור יגאל עמיר וההתבטאויות שלו בנושא ההומואים והלסביות.  הימין מחבק אותו. מפלגת האחים תובעת את עלבונו (אבל מעולם לא הזמינה אותו להופעה כלשהי).  שבוע קודם הנהלת אורט הבהירה איך היא תופסת את החופש להבעת דעה.  פיטורים. והנה מתגלה שהמנכ"ל  הוא חבר מפלגת האחים, והרשת תורמת לישיבה ביצהר, ראש החץ של הפלורליזם הישראלי.  חברי הישיבה אחראים לפעולות החינוכיות של "תג מחיר" ... האם האח בנט אמר משהו על הניסיון לפיטורי המורה באורט?
שלא נגלגל עיניים, חופש הביטוי הוא דבר נהדר כל זמן שאתה אומר את מה שאני חושב. קשה, קשה ליישם את האמירה הנשגבת של  וולטר מסוף המאה השמונה עשרה: "איני מסכים לשום דבר שאתה אומר, אך אני מוכן למות כדי להגן על זכותך לומר את הדברים".
השירים של זילבר (שנכתבו בהיותו חילוני, מהברנז'ה) הם פס קול של רבים מאיתנו. גם המוסיקה של וגנר היא גאונית למרות שנכתבה על ידי אנטישמי (ושכמעט פרקו את התזמורת הפילהרמונית, על שהעזה לנגן אותה). מי שרוצה, יאזין.
אגב, בהקשר זה – מה קורה אצלנו בעיר? האם יש סובלנות לביקורת?
 
הטור פורסם גם בגל גפן
 
 

להצטרפות לוואטסאפ חדשות רחובות דילים וקופונים חמים בוואטסאפ – הצטרפו עכשיו!

באתר זה שולבו סרטונים, תמונות ומידע מהרשתות החברתיות בשימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. במידה וידוע מי צילם שלחו למייל בקשה לצרף קרדיט או להסרה