"רחובות שלי" סיפורי נוסטלגיה רחובותיים עם הסופרת הרחובותית יונה דורון והשבוע "יודעים מהו קור – רוח?"

הגדרה מילונית -  העדר התרגשות, שליטה עצמית, שקט נפשי, פלוני נהג בשעת הסכנה בקור רוח למופת.

 

 זה הזכיר לי סיפור ידוע במשפחתי על קור-רוחו של סבי. סבי, מרטין מסלר, אביה של אמי, היה בעל בית חרושת גדול לנעליים לפני המלחמה (מלחמת העולם השנייה, כמובן). הוא היה אדם אמיד שחי ברווחה עם משפחתו (סבתי, הורי ואנוכי) בבית פרטי מרווח. משרתת וחצרן דאגו לאחזקת הבית והחצר, לבישול ולניקיון. לי הייתה אומנת צמודה.

 

כל זה השתנה, כמובן, עם עלות הקומוניסטים לשלטון. בית החרושת הולאם וסבי יצא לפנסיה כפויה. את הדולרים והיהלומים שלו הסתיר בבית. בשנת 1951 החליטה משפחתי לעלות ארצה. הוגשה בקשה לשלטונות. לאחר שני סירובים ולאחר שאבי נזרק מלשכת עורכי הדין שבה היה חבר, התקבלה בקשתם ונקבע מועד העלייה. סבי וסבתי היו אמורים לצאת ראשונים ואנחנו, הורי ואנכי, כשבועיים לאחריהם.

 

חוק המדינה קבע שכל משפחה העוזבת את רומניה יכולה לקחת עמה מטען במשקל שבעים ק"ג. חפצי אמנות, דולרים ויהלומים – אסור היה להוציא מן המדינה. סבי החליט שאין מצב שישאיר בידי הרומנים האנטישמים את רכושו עליו עמל כל חייו.

 

חלק מן הדולרים שלו מסר לחבר שהבטיח להבריח אותם לישראל ומועד יציאתו היה לפני סבי. חלק אחר הוטמן בדפנות של ארגזי המטען שבנה עבורנו נגר אמן. את היהלומים תפרה סבתי בתוך הבטנה של כובע מצחייה שחבש סבי.

 

כאשר הגיעו סבי וסבתי לנמל קונסטנצה ממנו היו מיועדים להפליג לישראל, הוזמן סבי להיכנס למשרד המכס הרומני. מיד בהיכנסו, השליך בנון-שאלנטיות את כובעו על הספסל הצמוד לקיר והתיישב בכיסא שמול הפקיד. הוא ענה בנימוס על שאלותיו של הפקיד ("ארזת לבד ?" וכאלה). כל אותה עת היה הכובע מונח על הספסל ואיש לא שם לב אליו. בתום השיחה הורה הפקיד לסבי על הדלת. סבי קם, לחץ את ידו של הפקיד, נטל באדישות את הכובע בדרכו החוצה וסגר אחריו את הדלת. סבתי המודאגת כססה את ציפורניה בחוץ וחיכתה בקוצר-רוח לבואו של סבי. הוא התקרב אליה, קרץ בעינו ואמר "בואי, האנייה לא תחכה לנו בלי סוף".

 

ארגזי המטען שלנו הגיעו בשלמותם ארצה. הדולרים שהוטמנו בהם שימשו את משפחתנו לתשלום של שנה תמימה בבית מלון קטן בו גרנו מאחר ואמי לא הייתה מוכנה, בשום פנים ואופן, לגור במעברה. הם  הספיקו גם לתשלום דמי מפתח לדירה אותה שכרנו לאחר מכן. מן העץ המשובח של הארגזים התקין נגר שולחן כתיבה מכובד, עם מגירות, וארונית למסמכים אשר שימשו את אבי כאשר פתח משרד לעריכת-דין בבית.

 

מפח הנפש הגיע דווקא מחברו של סבי. כאשר נסעו סבי ואבי אליו לדרוש בחזרה את הכסף שניתן לו הוא טען "אינני מכיר אותך ולא קיבלתי ממך אף פרוטה !"  הוויכוחים נסתיימו בלא כלום והשניים חזרו הביתה כועסים וחסרי אונים.

 

עד היום אני עונדת לצווארי שרשרת  שנעשתה מן היהלומים של סבי ולאצבעי - טבעת יהלום יפה אשר תמיד מזכה אותי בהתפעלות ובמחמאות של כל מי שרואה אותה. 

 

להצטרפות לוואטסאפ חדשות רחובות דילים וקופונים חמים בוואטסאפ – הצטרפו עכשיו!

באתר זה שולבו סרטונים, תמונות ומידע מהרשתות החברתיות בשימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. במידה וידוע מי צילם שלחו למייל בקשה לצרף קרדיט או להסרה