אריה (נוני) סנדלר בטורו השבועי והשבוע... נוני מגיב על משל היונים שפרסם משה כהן מהעירייה... ורמז לנמשל

המושבה, היונים והפוליטיקאים
בשבוע שעבר, העליתי כאן את השאלה לאן פניה של רחובות. בין היתר כתבתי "כשהיה הרמלך ראש העיר, הוא התמודד עם השאלה האם מן הדין שרחובות תהיה עיר עם ניחוח של מושבה. מאז, אנשי הנדל"ן הם אשר נותנים את הטון (כמו בכל המדינה). לא היו דיונים מעמיקים במועצת העיר על איך העיר אמורה להיראות ולהיות".
שמחתי לקבל מייל מיחזקאל הרמלך, שהיה ראש העירייה במשך שתי קדנציות (1988-1978). "... קביעת החזון הוא אחד מהנושאים החשובים ביותר בתחילת כל קדנציה של העומדים בראשות עירייה או ארגון", כותב יחזקאל. "מעניין לקרוא את המסמך המצורף. 'עיר עם לב של מושבה'. לא היה זה רק לוגו וסלוגן, אלא ובעיקר חזון ויעד לתקופת כהונתי.
לקראת סיום התקופה בת שתי הקדנציות, הצגנו באולם יד-לבנים תערוכה מרשימה של צילומי בנינים ומבנים שנבנו בעיר. עשרות מהנדסי ערים, אדריכלים ומעצבים מכל רחבי הארץ באו להתרשם וללמוד".
החזון שהרמלך הזכיר הוצג לציבור לפני למעלה מעשרים וחמש שנה. מאז, הרעיון ("עיר עם ניחוח של מושבה") "נגנב" על ידי עיריית נס ציונה.  מן הראוי להזכיר כי זו הייתה תקופה קריטית בהיסטוריה של רחובות. בסמוך לה הבינו פרדסני רחובות כי עקב מדיניות הממשלה, הם מפסידים ממון רב על כל דונם פרדס שהם מעבדים. הסתיימה תקופה של רחובות עיר ההדר, שפרדסים סביב לה. היו מחזות קורעי לב של הפרדסנים שנאלצו לייבש את הפרדסים שלהם. הם היו חקלאים, פרדסנים שורשיים. אז, היו צריכים קברניטי העיר להחליט לאן פניה של רחובות. כשלושה עשורים עברו ורחובות של אז אינה דומה כלל לרחובות של היום.
ועוד על ה"מושבה".  רחובות הפכה לעיר בשנת 1950. אבל גם עשרות שנים לאחר מכן, המושג "המושבה" לא עזב את תושבי העיר. "אני הולך למושבה", פירושו היה אני הולך ללב רחוב הרצל, בין רח' ויצמן לרח' השוק. באזורים אלה, בשולי הכביש עדיין נשארו הטבעות לקשירת הסוסים, וברחוב בנימין עדיין פעלו בעלי העגלות והסוסים, הכלי הנפוץ להעברות מוצרים ממקום למקום. "המושבה" עזבה אותנו אך לפני שנים מועטות.
 
היונים הם כמו פוליטיקאים
בשבוע שעבר העלה משה כהן פוסט על היונים והפוליטיקאים. דו-שיח בין שתי נשים.
"היונים הם כמו פוליטיקאים", אומרת אחת
"איך"?
"כל זמן שהן למטה הן אוכלו מהידיים שלנו, כשהן למעלה, הן מחרבנות עלינו".
כיוון שאני יודע כי הבוטניקה אינו תחום התמחותו של משה כהן, נקל היה להבין לְמה הוא מתכוון. משה הוא הפעילים הבולטים שפעלו בשטח בעת מערכת הבחירות. כיוון שכך, היה ברור כי הוא מביע אכזבה גדולה מפוליטיקאי מסוים שמשה וחבריו פעלו למען בחירתו. על זה נאמר, "הפראיירים לא מתים הם רק מתחלפים".
 
הטור פורסם גם בגל גפן
 

להצטרפות לוואטסאפ חדשות רחובות דילים וקופונים חמים בוואטסאפ – הצטרפו עכשיו!

באתר זה שולבו סרטונים, תמונות ומידע מהרשתות החברתיות בשימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. במידה וידוע מי צילם שלחו למייל בקשה לצרף קרדיט או להסרה