"רחובות שלי" סיפורי נוסטלגיה רחובותיים עם הסופרת הרחובותית יונה דורון והשבוע "ערימות ספרים על המדרכה"

לעתים מזומנות, כשאני צועדת במסלולים שונים בעיר, אני רואה ערימות של ספרים מונחים על מדרכות. יש שם אנציקלופדיה עברית, אנציקלופדיה אביב, מילונים, ספרי עזר שונים והמון ספרי קריאה בעברית ובאנגלית.
המראה הזה גורם לי צער וכאב. אני מבינה שהיום, בעידן האינטרנט, אין כבר צורך בספרים הללו, אך בכל זאת המראות קשים. אני גדלתי על הכבוד לספר, למילה המודפסת , והמחשבה על הספרים הנזרקים לפח הזבל מעוררת בי חלחלה.
המראות הללו גורמים לי להיזכר בגברת נוטוב, הספרנית המיתולוגית של הספרייה העירונית ברחובות. הספרייה הייתה ממוקמת בקומה השנייה של מבנה  בית העם (שעובר היום שיפוץ נרחב והסבה להיכל התרבות שלנו).
זה היה חדר גדול מחולק לשניים באמצעות סורגים עם חלון קטן באמצע ודלת בצד. מאחורי החלון ישבה הספרנית. היה לה שולחן ארוך שעליו מגובבים ספרים וקופסאות עם כרטיסיות שמיות. היא קבלה את הספרים להחזרה, בדקה ברפרוף מהיר את מצבם, רשמה בכרטיסיה ותוך מספר דקות הושיטה את הספרים החדשים לקוראים.
רק יחידי סגולה הורשו להיכנס דרך הדלת ולשוטט בין המדפים העמוסים ולחפש לעצמם ספר כראות עיניהם. רוב רובם של הילדים קבלו את הספר שהגברת נוטוב החליטה לתת להם על פי גילם והיסטוריית הקריאה שלהם.
הגברת נוטוב הייתה קפדנית מאוד ובעלת זיכרון מצוין וידעה  מה כל אחד מסוגל לקרוא. רק לעתים רחוקות הייתה נענית להפצרותיהם של ילדים שבקשו ספר אחר מזה שהיא עצמה הועידה להם.
הגברת נוטוב (מעולם לא העלה מישהו בדעתו לשאול לשמה הפרטי...) הייתה בעלת מראה ספרנית קלאסי: ממושקפת, שערה אסוף ומהודק לראשה, לבושה בדרך כלל בחצאית קפלים וחולצת כפתורים. בחורף נוסף סוודר עבה מכופתר. לרגליה נעלה נעליים גבוהות ושחורות. ארשת פניה הייתה תמיד רצינית וקשה לי להיזכר אם ראיתי אותה פעם צוחקת או אפילו מחייכת...
אני מתקשה לדמיין מה הייתה מרגישה וכיצד הייתה מגיבה הגברת נוטוב למראה ערימות הספרים בצידיי הרחוב...גם כך נראה לי שהיא כבר מתהפכת בקברה !
 

להצטרפות לוואטסאפ חדשות רחובות דילים וקופונים חמים בוואטסאפ – הצטרפו עכשיו!

באתר זה שולבו סרטונים, תמונות ומידע מהרשתות החברתיות בשימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. במידה וידוע מי צילם שלחו למייל בקשה לצרף קרדיט או להסרה