"רחובות שלי" סיפורי נוסטלגיה רחובותיים עם הסופרת הרחובותית יונה דורון והשבוע "אותה צמה"
יונה דורון
21.05.14 10:02

יונה דורון
בעת שהמתנתי לנכדתי מחוץ לבית ספרה ,התבוננתי בקבוצה גדולה של בנות. לכולן שיער ארוך. מרביתן מותירות אותו פזור. פה ושם נראים זנב סוס, קוקיות או צמות.
גם לי היה שיער ארוך בילדותי. כל בוקר הייתה אמי קולעת לי שתי צמות עבות ויפות וכך הייתי מתייצבת בבית הספר. כאשר גדלתי מעט העדפתי צמה אחת. זה נראה לי בוגר ורציני יותר.
בגיל חמש עשרה החלטתי להסתפר קצר. את המניעים להחלטה כבר איני זוכרת אך את התחושות שליוו אותי בשעת המעשה עצמו - זוכרת גם זוכרת.
הספרית אחזה בידה השמאלית בצמתי ובימנית החלה גוזזת בשקידה. אני הרגשתי כאילו מפשיטים אותי מבגדי! משסיימה את מלאכת הגזיזה וצמתי היפה מוטלת בידה, אפפו אותי ריקנות ומבוכה, שמשון שנגזזו מחלפותיו.
הספרית עטפה את הצמה בנייר פרגמנט והניחה אותה על ברכי
"שמרי לך אותה למזכרת" אמרה לי
מששתי את הצמה שרק לפני מספר דקות הייתה חלק ממני, מונחת על ערפי, ועכשיו...מה היא לי עכשיו ? מוזר, מאוד מוזר.
הספרית נפנתה לעצב את תסרוקתי הקצרה שהפכה מאז למראי הקבוע. מספר לקוחות שהיו באותה שעה במספרה התגודדו סביבי ואמרו
"יופי ! מתאים לך !" וחייכו בחביבות. שום נחמה לא מצאתי אז בדבריהן ובחיוכיהן. הם נראו לי מלאכותיים וחסרי כנות. 'נראה מה יגידו החברים' חשבתי בלבי.
את המרחק מהמספרה לביתי גמאתי במהירות, שמא אתקל במכר. בבית אהבו את מראי ועשו הכל על מנת לעודד אותי. כך היה גם למחרת בבית הספר ולאט, לאט נעלמה תחושת הריקנות והזרות. התרגלתי לשערי הקצוץ והתחלתי לאהוב את התסרוקת החדשה.
שנים רבות שמרתי את צמתי בארון. מדי זמן הייתי מוציאה אותה, מלטפת אותה בחיבה ושוקעת בזיכרונות מן התקופה שהיינו צמודות. גם לאחר שנשאתי ועזבתי את הבית, נשארה הצמה בבית הורי. בשלב מסוים, אינני זוכרת מתי וכיצד, נעלמה הצמה. החיפושים אחריה נסתיימו באכזבה.
באחד הימים, כאשר קלעתי לנכדתי שתי צמות, סיפרתי לה על צמתי. היא רצתה מאוד לראותה והתאכזבה כאשר הסברתי לה שהצמה נעלמה. מאז היא מרבה לשאול אותי על אותה צמה ותמיד אומרת בסוף:
"אוף, סבתא, למה לא שמרת אותה ? לא ידעת שאני ארצה לראות אותה? "...

גם לי היה שיער ארוך בילדותי. כל בוקר הייתה אמי קולעת לי שתי צמות עבות ויפות וכך הייתי מתייצבת בבית הספר. כאשר גדלתי מעט העדפתי צמה אחת. זה נראה לי בוגר ורציני יותר.
בגיל חמש עשרה החלטתי להסתפר קצר. את המניעים להחלטה כבר איני זוכרת אך את התחושות שליוו אותי בשעת המעשה עצמו - זוכרת גם זוכרת.
הספרית אחזה בידה השמאלית בצמתי ובימנית החלה גוזזת בשקידה. אני הרגשתי כאילו מפשיטים אותי מבגדי! משסיימה את מלאכת הגזיזה וצמתי היפה מוטלת בידה, אפפו אותי ריקנות ומבוכה, שמשון שנגזזו מחלפותיו.
הספרית עטפה את הצמה בנייר פרגמנט והניחה אותה על ברכי
"שמרי לך אותה למזכרת" אמרה לי
מששתי את הצמה שרק לפני מספר דקות הייתה חלק ממני, מונחת על ערפי, ועכשיו...מה היא לי עכשיו ? מוזר, מאוד מוזר.
הספרית נפנתה לעצב את תסרוקתי הקצרה שהפכה מאז למראי הקבוע. מספר לקוחות שהיו באותה שעה במספרה התגודדו סביבי ואמרו
"יופי ! מתאים לך !" וחייכו בחביבות. שום נחמה לא מצאתי אז בדבריהן ובחיוכיהן. הם נראו לי מלאכותיים וחסרי כנות. 'נראה מה יגידו החברים' חשבתי בלבי.
את המרחק מהמספרה לביתי גמאתי במהירות, שמא אתקל במכר. בבית אהבו את מראי ועשו הכל על מנת לעודד אותי. כך היה גם למחרת בבית הספר ולאט, לאט נעלמה תחושת הריקנות והזרות. התרגלתי לשערי הקצוץ והתחלתי לאהוב את התסרוקת החדשה.
שנים רבות שמרתי את צמתי בארון. מדי זמן הייתי מוציאה אותה, מלטפת אותה בחיבה ושוקעת בזיכרונות מן התקופה שהיינו צמודות. גם לאחר שנשאתי ועזבתי את הבית, נשארה הצמה בבית הורי. בשלב מסוים, אינני זוכרת מתי וכיצד, נעלמה הצמה. החיפושים אחריה נסתיימו באכזבה.
באחד הימים, כאשר קלעתי לנכדתי שתי צמות, סיפרתי לה על צמתי. היא רצתה מאוד לראותה והתאכזבה כאשר הסברתי לה שהצמה נעלמה. מאז היא מרבה לשאול אותי על אותה צמה ותמיד אומרת בסוף:
"אוף, סבתא, למה לא שמרת אותה ? לא ידעת שאני ארצה לראות אותה? "...

להצטרפות לוואטסאפ חדשות רחובות דילים וקופונים חמים בוואטסאפ – הצטרפו עכשיו!
באתר זה שולבו סרטונים, תמונות ומידע מהרשתות החברתיות בשימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. במידה וידוע מי צילם שלחו למייל בקשה לצרף קרדיט או להסרה
-
אורחיונה יקרה, סיפור ממש מרגש, איך כל אחד מאתנו יכול היה לצפות בצעירותו לשאלה/הטענה של הנכד/ה: \"...\"אוף, סבתא, למה לא שמרת אותה ? לא ידעת שאני ארצה לראות אותה? \"...\", מקסים!, אשר וינשטיין, משורר לילדים, רחובות21.05.14 10:46 תגובה
-
אורחתודה, אשר :-) תמיד כיף לי לקרוא את תגובותיך !21.05.14 12:02 תגובה
-
אורחלמה תמיד דימיינתי שהיתה לך פעם צמה? והנה צדקתי!!!!!!שמוליק22.05.14 17:14 תגובה
-
אורחאולי כי אני טיפוס של צמה?...22.05.14 19:50 תגובה
-
אורחהיתה סיבה טובה למעשה הצמה. אולי אז לא ידעת עליה ,. עובדה: הצמה האבודה יצרה סיפור נוסטלגי יפה.21.05.16 19:21 תגובה
מגיב
לכתבה
מגיב
לתגובה:
בטל\י

טוען כתבות נוספות...
אירעה שגיאה בטעינת הכתבות
מנסה לטעון שוב
מנסה לטעון שוב
אין עוד פוסטים
שיתוף
הצטרפו לקבלת החדשות
הצטרפו אלינו!
הצטרפו לקבוצות הוואטסאפ שלנו:
חדשות רחובות בוואטסאפ
דילים קופונים ומבצעים בוואטסאפ
נדל"ן למכירה ברחובות בוואטסאפ
חדשות רחובות בפייסבוק
אפליקציה בחנות האפליקציות:
גלריית תמונות