"רחובות שלי" סיפורי נוסטלגיה רחובותיים עם הסופרת הרחובותית יונה דורון והשבוע לרגל יום ירושלים "יום ירושלים - ברחובות!"

 
"הכותל המערבי"
"משכן הכנסת"
"העיר העתיקה"
"בית הנשיא"
השמות נזרקו לחלל הכיתה מפי התלמידים הנלהבים שהתחרו ביניהם במציאת אתרים בירושלים ואני מיהרתי לרשום אותם על הלוח.
לפתע נפתחה הדלת ונכנסה המנהלת. הילדים השתתקו והביטו בה. היא חייכה ואמרה: "בקר טוב, אני רואה שאתם כבר עוסקים בנושא ירושלים. זה יפה מאוד כי בדיוק בשביל זה באתי. הכיתה שלכם נבחרה להכין את הטקס ליום ירושלים, בעוד שבועיים".
"יש!" , "איזה כיף!", צעקו מספר בנים בהתלהבות.
המנהלת נפנתה ויצאה. אני הרגעתי את תלמידי, אך בעצמי נכנסתי ללחץ.
חודש אייר משופע בחגים ובטקסים: יום הזיכרון לחללי צה"ל, יום העצמאות, ל"ג בעומר ויום ירושלים. קודם לו ניסן עם פסח ויום השואה. לאחר כל הטקסים הללו התלמידים כבר די מותשים וכדי לרגש אותם ו"לעשות להם את זה", צריך להשקיע מאמץ ומחשבה מקורית.
בלילה, על משכבי, כאשר שר השינה ממאן עדיין לעצום את עיני, אני מהרהרת מהי ירושלים בשבילי. מנסה למצוא איזו שהיא נקודה שממנה אוכל להתחיל לבנות את הטקס.
בימים שלאחר מכן ליקטתי חומרים לטקס: קטעים על ההיסטוריה של העיר, על קדושתה לשלוש דתות וכד'. כל אלה, כמובן, ברמה שתתאים לגיל התלמידים.
בכתתי הייתה  תלמידה בשם ענבל. ילדה חמודה בעלת עיני שקד גדולות ומעוטרות בריסים ארוכים, שער חום ארוך ותווי פנים עדינים. היא נחנה בקול פעמונים אשר ממש התאים לשמה. באחת החזרות הראשונות שעשינו, שאלתי אותה אם תהיה מוכנה לשיר סולו בטקס. היא התבוננה בי בהפתעה, תולה בי את עיני האיילה שלה ומחייכת בביישנות. לאחר מספר דקות של מחשבה ניגשה אלי ובשקט אמרה "כן, אני מוכנה". הרגשתי שנמצא לי הרעיון שחיפשתי ושמחתי מאוד על כך. בחרתי בשיר הוותיק "מעל פסגת הר הצופים" ותאמתי עם המורה המסורה למוסיקה, שתעבוד עם ענבל עליו.
בחזרות הבאות עוררה שירתה של ענבל צחקוקים של מבוכה בקרב התלמידים, אך אני התעלמתי מהם ועודדתי אותה להמשיך לעבוד עם המורה כדי לשפר את הביצוע.
הגיע יום הטקס, כ"ח באייר. אולם הספורט של בית הספר לבש חג. המורה לאמנות, עבדה קשה ימים אחדים וקישטה אותו בדגלי המדינה וירושלים. על הקירות תלתה פוסטרים צבעוניים גדולים עם תמונות הכותל, הכנסת, מוזיאון ישראל, מגדל דוד, כיפת הזהב, החומה וגבעת התחמושת וביניהם שלטים המספרים בשבחה של העיר: "עיר הקודש", "קריה למלך רב", "בירת ישראל", "עיר השלום". את הבמה עיצבה בדמות הכותל והרחבה שלפניו.
בשעה היעודה נאספו תלמידי כתות א' עד ו' ומוריהם באולם. החולצות הלבנות, מעוטרות בסמל בית הספר, בהן התקשטו כולם, שידרו חג. קבוצה של כמה עשרות הורים, אשר באו גם הם לקחת חלק בטקס, התגודדה בחלקו האחורי של האולם בציפייה לראות את ילדיהם מופיעים על הבמה. נציג מטעם מחלקת החינוך של העירייה הגיע אף הוא כדי לכבד אותנו בנוכחותו. תלמידי הנרגשים ניצבו על הבמה וחיכו לתורם.
לאחר דברי ברכה קצרים של המנהלת, התיישבה המורה למוסיקה על מקומה, ליד האורגן, וניתן האות לתחילת הטקס.
ענבל פסעה לקדמת הבמה, מבטה מרוכז במורה ולמעלה מחמש מאות זוגות עיניים - מרוכזות בה. לסימן המוסכם של המורה התחילה ענבל לשיר. ההתרגשות הרבה גרמה למלים הראשונות לצאת מפיה חלשות ומגומגמות קמעא, אולם בשורה השנייה של השיר כבר התגברה על כך. קול הפעמונים הצלול והנפלא שלה נישא בחללו של אולם הספורט ושבה את לבם של הצופים. הייתה הרגשת חשמל באוויר, שהזכירה לי במקצת את ההרגשה כששמעתי את קול השופר בהר הבית עם כיבוש העיר במלחמת ששת הימים.
הכתה כולה הצטרפה אליה בפזמון החוזר ובפעם השנייה הצטרפו גם כל שאר הנוכחים בשירה אדירה. בסיום השיר עמדו דמעות בעיניהם של ענבל והוריה ובעוד עיניים רבות, כולל אלו שלי.
החלק המילולי זרם כמצופה, העלינו את זכרם של אירועים חשובים בתולדות העיר והדגשנו את שאיפת הדורות "לשנה הבאה בירושלים הבנויה". קבוצת בנים המחיזה את תמונת הצנחנים ליד הכותל ואילו מספר בנות, הלבושות כתיירות וחמושות במצלמות, הדגימו סיור וחיפוש מציאות בשוק של העיר העתיקה. הטקס נחתם בשירת  "ירושלים של זהב", אותה שרו כולם בעמידה.
את יום ירושלים הזה לא אשכח לעולם.
אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני!


 
 

להצטרפות לוואטסאפ חדשות רחובות דילים וקופונים חמים בוואטסאפ – הצטרפו עכשיו!

באתר זה שולבו סרטונים, תמונות ומידע מהרשתות החברתיות בשימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. במידה וידוע מי צילם שלחו למייל בקשה לצרף קרדיט או להסרה