"רחובות שלי" סיפורי נוסטלגיה רחובותיים עם הסופרת הרחובותית יונה דורון והשבוע סיפור על חוויה מרגשת אישית עם קצת נוסטלגיה

 
"חוויה מרגשת"
"טמפלו קוראל" הוא בית הכנסת הגדול והמרכזי של יהודי בוקרשט. חזיתו המפוארת בצבע חום והאנדרטה דמוית המנורה לזכר הנספים בשואה הניצבת בכניסה, משרים אווירה רצינית ומכובדת.
 
הדלת הראשית נפתחת רק בחגים ואילו הבאים לבקר בימי החול מוזמנים להיכנס בכניסה הצדדית. אל כניסה זו מוביל שביל מרוצף ולאורכו מספר לוחות הנצחה. אחד מהם, נוגע ללב במיוחד, בו מונצחים היהודים שנטבחו באכזריות רבה על ידי הליגיונרים בבוקרשט בזמן מלחמת העולם השנייה.
 
התרגשות אחזה בי כאשר נכנסתי לאולם הגדול והמפואר של בית הכנסת והיא הלכה וגברה בעת שעמדתי על הבימה בקדמת האולם. אפשר לומר שאני התוצאה של אירוע אשר התרחש על בימה זו לפני כמה עשרות שנים -  חתונת הורי!
 
האדם שהסביר לנו על בית הכנסת הראה לי בדיוק היכן נהוג להציב את החופה עד עצם היום הזה. כאשר אמרתי לו שהורי נישאו כאן, נראה היה לי שגם הוא התרגש לא מעט.
 
עצמתי לרגע את עיני וניסיתי לדמיין לעצמי את אמי בשמלת הכלולות ארוכת השובל ואת אבי בחליפתו השחורה והמהודרת, עם הכותונת הצחורה ועניבת הפרפר התואמת. ניסיתי לנחש היכן עמדו קרובי המשפחה משני הצדדים ומה עשו מיד בתום הטקס. על פי הסיפורים של הורי ידוע לי שזה היה יום בהיר וקר של תחילת ינואר. ערמות קטנות של שלג עיטרו את שולי הכבישים והמדרכות והמכוניות נסעו בזהירות רבה, נזהרות מהחלקה. לפני הטקס בבית הכנסת ערכו הורי חתונה אזרחית בבניין העירייה, כפי שהיה מקובל אז.
 
הקשבתי בחצי אוזן להסברים על תולדות בית הכנסת והקהילה היהודית, עיקר תשומת לבי הייתה מרוכזת בחוויה הפרטית שלי. נדמה היה לי שחזרתי לאחור במנהרת הזמן וגם כאשר יצאנו חזרה אל הרחוב הרומני ההומה, קשה היה לי להינתק מן העבר.
 
הביקור בבית הכנסת הזה היה החוויה החזקה ביותר מן הטיול היפה שעשינו ברומניה.

 

להצטרפות לוואטסאפ חדשות רחובות דילים וקופונים חמים בוואטסאפ – הצטרפו עכשיו!

באתר זה שולבו סרטונים, תמונות ומידע מהרשתות החברתיות בשימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. במידה וידוע מי צילם שלחו למייל בקשה לצרף קרדיט או להסרה