טור אורח... סיון גילאור סטודנטית מרחובות לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר אילן "דיכוי של החברה על אנשים בעלי מוגבלויות"
סיון גילאור
15.12.14 10:19
סיון גילאור
האם באמת קיים שוויון זכויות מלא לבעלי המוגבלויות? או שלמרות החוק שנחקק ב 1998 עדיין בעלי המוגבלויות משלמים מחיר כבד בגלל איך שהחברה רואה אותם. בעבר המוגבלות נראתה כבעיה של הפרט, לא של החברה הסובבת אותו.
בשנות ה70 פעלה באנגליה קבוצת פעילים בשם UPIAS, שטענה לראשונה בצורה מסודרת כי "החברה שלנו היא זו שמגבילה אנשים בעלי לקויות פיזיות. מוגבלות היא דבר אשר נִכפָה על גבי הלקויות שלנו וכתוצאה מכך מבודד ומדיר אותנו מהשתתפות מלאה בחברה באופן שאיננו הכרחי. אנשים עם מוגבלויות הם לכן קבוצה מדוכאת בחברה."
מאז ועד היום לא השתנה הרבה היחס אל האנשים עם המוגבלויות. עדיין קיימים דימויים כלפי הנכים שמעוגנים היטב בפרקטיקה התרבותית של תרגום - חריגות גופנית לנחיתות חברתית.
אדם בעל נכות שמצליח לבצע משימות פשוטות ושגורות כגון: הצלחה בלימודים, הצלחה בקריירה מקצועית. פעולות שגם עבור הלא נכים נחשבות כפשוטות. אבל עצם העובדה שאדם בעל נכות מצליח לבצע משימה פשוטה יחסית מעידה על רצונו היוצא דופן ועל כך שניחן ביכולות בלתי רגילות. אבל עצם העובדה שמאדירים את "ההישגים" הללו אומרת שהחברה לא מצפה מבעל הנכות להגיע להישגים כולשהם.
לדוגמא חברי למדו בתיכון בבית הספר רגיל עם כיתות נפרדות לחרשים. אופן הלימוד אומנם היה מונגש, אך בצורה אבסורדית- גם ברמת הלימוד בוצעו שינויים, כאילו יש מוגבלויות נוספת מלבד בעיית השמיעה עליה יש להתגבר. בבית ספר זה תמיד דחפו אותם לעשות בגרויות ברמה 3 יחידות לימוד או לעשות רק חצי בגרות. התלמידים שהיה להם גב חזק מהוריהם והתעקשו לעשות רמה של 4-5 יחידות לימוד במתמטיקה/אנגלית עברו את הבגרויות הללו בהצלחה רבה. בית ספר זה מנע מן התלמידים החלשים להשתלב בעתיד בחברה, בכך שרוב רובם של התלמידים יצא ללא תעודת בגרות או כזו שאינה משקפת את יכולותיהם האמיתיות. בצורה זו נמנע מהם לעצב את מציאות חייהם כרצונם.
בתחום העבודה הרבה מאוד מן המעסיקים נמנעים להעסיק אנשים בעלי מוגבלויות, מחשש שהמוגבלות תפגע ביכולת העבודה שלהם וכן בשל חשש שבמקרה הצורך (לדוגמא כאשר העובד לא מתאים) לא יהיה ניתן לפטרו. לכן בעלי מוגבלויות נדרשים לכישורים טובים יותר ויכולות גבוהות יותר ביחס לאנשים ללא מוגבלויות כדי להתקבל לעבודה. דבר זה עלול לגרום להם לקבל משרות פחות טובות ופחות תואמות את הכישורים שלהם ביחס לכלל האוכלוסייה.
לפי דעתי החברה התקדמה כברת דרך ביחס אל המוגבל אך יש לה עוד דרך ארוכה והיא צריכה לשפר את היחס שלה כלפי בעלי המוגבלויות ולמצוא פיתרון לבעיות הקיימות ולא להטיל את הבעיה על המוגבל עצמו, שברוב הפעמים אינו אשם במגבלה שלו.
סיון גילאור- סטודנטית לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר אילן.
בשנות ה70 פעלה באנגליה קבוצת פעילים בשם UPIAS, שטענה לראשונה בצורה מסודרת כי "החברה שלנו היא זו שמגבילה אנשים בעלי לקויות פיזיות. מוגבלות היא דבר אשר נִכפָה על גבי הלקויות שלנו וכתוצאה מכך מבודד ומדיר אותנו מהשתתפות מלאה בחברה באופן שאיננו הכרחי. אנשים עם מוגבלויות הם לכן קבוצה מדוכאת בחברה."
מאז ועד היום לא השתנה הרבה היחס אל האנשים עם המוגבלויות. עדיין קיימים דימויים כלפי הנכים שמעוגנים היטב בפרקטיקה התרבותית של תרגום - חריגות גופנית לנחיתות חברתית.
אדם בעל נכות שמצליח לבצע משימות פשוטות ושגורות כגון: הצלחה בלימודים, הצלחה בקריירה מקצועית. פעולות שגם עבור הלא נכים נחשבות כפשוטות. אבל עצם העובדה שאדם בעל נכות מצליח לבצע משימה פשוטה יחסית מעידה על רצונו היוצא דופן ועל כך שניחן ביכולות בלתי רגילות. אבל עצם העובדה שמאדירים את "ההישגים" הללו אומרת שהחברה לא מצפה מבעל הנכות להגיע להישגים כולשהם.
לדוגמא חברי למדו בתיכון בבית הספר רגיל עם כיתות נפרדות לחרשים. אופן הלימוד אומנם היה מונגש, אך בצורה אבסורדית- גם ברמת הלימוד בוצעו שינויים, כאילו יש מוגבלויות נוספת מלבד בעיית השמיעה עליה יש להתגבר. בבית ספר זה תמיד דחפו אותם לעשות בגרויות ברמה 3 יחידות לימוד או לעשות רק חצי בגרות. התלמידים שהיה להם גב חזק מהוריהם והתעקשו לעשות רמה של 4-5 יחידות לימוד במתמטיקה/אנגלית עברו את הבגרויות הללו בהצלחה רבה. בית ספר זה מנע מן התלמידים החלשים להשתלב בעתיד בחברה, בכך שרוב רובם של התלמידים יצא ללא תעודת בגרות או כזו שאינה משקפת את יכולותיהם האמיתיות. בצורה זו נמנע מהם לעצב את מציאות חייהם כרצונם.
בתחום העבודה הרבה מאוד מן המעסיקים נמנעים להעסיק אנשים בעלי מוגבלויות, מחשש שהמוגבלות תפגע ביכולת העבודה שלהם וכן בשל חשש שבמקרה הצורך (לדוגמא כאשר העובד לא מתאים) לא יהיה ניתן לפטרו. לכן בעלי מוגבלויות נדרשים לכישורים טובים יותר ויכולות גבוהות יותר ביחס לאנשים ללא מוגבלויות כדי להתקבל לעבודה. דבר זה עלול לגרום להם לקבל משרות פחות טובות ופחות תואמות את הכישורים שלהם ביחס לכלל האוכלוסייה.
לפי דעתי החברה התקדמה כברת דרך ביחס אל המוגבל אך יש לה עוד דרך ארוכה והיא צריכה לשפר את היחס שלה כלפי בעלי המוגבלויות ולמצוא פיתרון לבעיות הקיימות ולא להטיל את הבעיה על המוגבל עצמו, שברוב הפעמים אינו אשם במגבלה שלו.
סיון גילאור- סטודנטית לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר אילן.
להצטרפות לוואטסאפ חדשות רחובות דילים וקופונים חמים בוואטסאפ – הצטרפו עכשיו!
באתר זה שולבו סרטונים, תמונות ומידע מהרשתות החברתיות בשימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. במידה וידוע מי צילם שלחו למייל בקשה לצרף קרדיט או להסרה
טוען כתבות נוספות...
אירעה שגיאה בטעינת הכתבות
מנסה לטעון שוב
מנסה לטעון שוב
אין עוד פוסטים
שיתוף
הצטרפו לקבלת החדשות
הצטרפו אלינו!
הצטרפו לקבוצות הוואטסאפ שלנו:
חדשות רחובות בוואטסאפ
דילים קופונים ומבצעים בוואטסאפ
נדל"ן למכירה ברחובות בוואטסאפ
חדשות רחובות בפייסבוק
אפליקציה בחנות האפליקציות:
גלריית תמונות
אין עדיין תגובות
אפשר להתחיל את הדיון עם תגובה ראשונה.