"רחובות שלי" סיפורי נוסטלגיה רחובותיים עם הסופרת הרחובותית יונה דורון והשבוע על "חורשת האורנים"

בכל פעם ש"חורשת האקליפטוס" של נעמי שמר מתנגן ברדיו אני נזכרת בחורשת האורנים "שלנו".

נשאתי בשנת 1967, שבועיים אחרי מלחמת ששת הימים. חודשים אחדים לאחר מכן, בשנת 1968 עברנו לגור בדירתנו החדשה ברחוב סיטקוב.

רחוב סיטקוב הוא רחוב קצרצר המחבר את איזנברג ואהרוני. באותה עת היו בו רק שלושה בתים משותפים בצד אחד וממולם חורשת אורנים ירוקה. רחוב אהרוני היה סלול רק בחלקו, סמוך אלינו היה רק שביל חול.

אנחנו גרנו בקומה הראשונה. המרפסת שלנו וחדר השינה היו ממש מול החורשה. היינו שומעים את ציוץ הציפורים שבנו להן קינים בין ענפי האורן. היינו מקשיבים לרחש הרוח ונהנים מן הירוק, ירוק הזה שמול עינינו.

כשהיה בננו הבכור בן שנתיים בערך, קנינו נדנדה ובעלי קשר אותה בין שני עצים. הילד התנדנד בה להנאתו. ילדים גדולים יותר שחקו מחבואים בין העצים.

חברים שבאו לבקר אותנו התפעלו מן העובדה שאנו גרים בלב העיר ובכל זאת יש תחושה ואווירה כפרית. פעם אפילו התארגנו עם עוד משפחה צעירה, לקחנו מצרכים ועשינו שם פיקניק!

כעבור זמן מה, באחד הבקרים התעוררתי בעקבות רעש חזק ולא מוכר הבא מכיוון החורשה. פתחתי את החלון וחשכו עיני ! פועלים נסרו את העצים במשור חשמלי גדול ! שפשפתי את עיני, לא מאמינה למראה. יצאתי החוצה, עם שכנים נוספים, לברר במה דברים אמורים. מסתבר שהאדמה נמכרה לקבלן והוא עומד לבנות במקום החורשה שלושה בניינים גדולים, עם מעליות ועם חניה מתחת לבתים.

איכות הסביבה לא הייתה בראש דאגותיהם של פרנסי העיר באותן שנים. רחובות הייתה בתנופת בנייה וחורשת האורנים היפה שלנו שילמה את המחיר.

להצטרפות לוואטסאפ חדשות רחובות דילים וקופונים חמים בוואטסאפ – הצטרפו עכשיו!

באתר זה שולבו סרטונים, תמונות ומידע מהרשתות החברתיות בשימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. במידה וידוע מי צילם שלחו למייל בקשה לצרף קרדיט או להסרה