"רחובות שלי" סיפורי נוסטלגיה רחובותיים עם הסופרת הרחובותית יונה דורון והשבוע "סיפור ליום הבוחר"

זמן קצר לאחר עליית משפחתי ארצה, בחורף 1951, פגש אבי מספר חברים שהיו טיפה ותיקים ממנו בארץ. "אם אתה רוצה לקבל עבודה" אמרו לו, "אתה חייב פנקס אדום. לך להירשם למפלגה".
אבי היה עורך דין ונוטריון. על מנת לעבוד במקצועו בארץ היה עליו לעבור דרך ארוכה: לימוד ושליטה בעברית והצלחה בכל הבחינות להסמכה כעורך דין. בינתיים צריך היה לפרנס משפחה.
הוא קיבל את עצת חבריו ונרשם למפלגת מפא"י. תוך זמן קצר קבל עבודה ב - מיון ביצים בכפר ביל"ו...זו לא הייתה משרת חלומותיו אך ספקה את הצורך המידי במשכורת. הוא עשה את עבודתו נאמנה ובינתיים שיפר את העברית שלו והתכונן לבחינות במשפטים.
היה מי שראה והעריך את יכולותיו והוא התקדם למשרת מזכיר מחלקת החינוך בעירייה. הוא אהב את תפקידו והחזיק בו במשך חמש עשרה שנים. במהלך השנים הללו עבר את כל הבחינות, קיבל רישיון לעריכת דין בישראל ופתח משרד עצמאי.
כחבר מפא"י היה גם מנוי על עיתון "דבר" שהיה מגיע כל בוקר לפתח דירתנו. זה היה עיתון רציני, כמעט ללא פרסומות, עם מאמרים רבים. אני אהבתי במיוחד את הטור של העורכת חנה זמר שהייתה אישה מאוד משכילה ודעתנית.
אני הייתי מקבלת כל שבוע את "דבר לילדים", שבועון שמאוד אהבתי. באחד השבועונים התפרסם חיבור שלי והייתי מאוד גאה בו. בכל שנה מסרנו את החוברות לכריכה. הכרכים הכחולים העבים ניצבו שנים רבות על מדף הספרייה הביתית שלנו. כשלא היה לי ספר לקרוא, הייתי מורידה את אחד הכרכים, מעלעלת בו, נזכרת בסיפורים שאהבתי וחוזרת לקרוא בהם.
בפעם הראשונה שהצבעתי בבחירות לכנסת, שמתי, אוטומטית, את הפתק א' בקלפי. בבחירות שלאחר מכן, כאשר עמדתי יותר על דעתי וגם המצב בארץ השתנה, נתתי את קולי לשלל מפלגות: רפ"י, דש, מערך, שינוי, קדימה ויש עתיד. מה אעשה ביום הבוחר? אני עדיין מתלבטת...
 
 

להצטרפות לוואטסאפ חדשות רחובות דילים וקופונים חמים בוואטסאפ – הצטרפו עכשיו!

באתר זה שולבו סרטונים, תמונות ומידע מהרשתות החברתיות בשימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. במידה וידוע מי צילם שלחו למייל בקשה לצרף קרדיט או להסרה