הסופרת הרחובותית יונה דורון בסיפור שבועי והשבוע "מעשה בכלב או בית מרקחת סגל זכור לטוב!"

זה קרה כשהייתי בת חמש. ילדה קטנה וצנומה, עיניים כחולות גדולות ותלתלים חומים צפופים. בת יחידה להורי ונכדה יחידה לסבתי שגרה אתנו.
בדרך כלל, כשהיו הורי יוצאים לסידורים אחר הצהריים נהגו להשאיר אותי בחזקת סבתי. באותו יום, משום מה, לקחו אותי עמם. הלכנו ברחוב הרצל ועמדנו לחצות את הכביש במקום בו מתחיל רחוב עזרא. במקום זה הכביש מאוד רחב ועל כן מעבר החציה מאוד ארוך. הורי הלכו ראשונים, שקועים בשיחה ואני – מספר צעדים אחריהם. אמנם מספר המכוניות באותן שנים היה מועט, אך משום מה הם לא נתנו לי יד וסמכו עלי שאסתדר בכוחות עצמי.
כשהגעתי לאמצע מעבר החצייה רץ לעברי כלב גדול. נבהלתי מאוד, מעדתי, נפלתי והשתרעתי על הכביש כאשר כף ידי הימנית פתוחה כלפי מעלה. רוכב אופניים שלא הספיק לעצור, עבר ודרס את כף ידי. הכאב החד גרם לי לפרוץ בבכי ובצעקות רמות.
הורי מיהרו להסתובב ולרוץ אלי. עוברי אורח שהתגודדו סביבי הסבירו להם מה שקרה. אבי הרים אותי ונשא אותי בזרועותיו הישר לבית המרקחת סגל שניצב ממש בפינת הרחובות הרצל ועזרא.
הרוקח החביב הושיב אותי, הרגיע אותי בקולו השקט, ניקה את ידי בחומר חיטוי וחבש אותה כשאני ממלמלת כל הזמן "זה בגלל הכלב, זה בגללו".
הטראומה נצרבה עמוק במוחי ומאז אני נרתעת מכלבים ופוחדת מפניהם. כל הניסיונות להתגבר על כך לא צלחו. את הרתיעה הורשתי גם לשלושת ילדי.

להצטרפות לוואטסאפ חדשות רחובות דילים וקופונים חמים בוואטסאפ – הצטרפו עכשיו!

באתר זה שולבו סרטונים, תמונות ומידע מהרשתות החברתיות בשימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. במידה וידוע מי צילם שלחו למייל בקשה לצרף קרדיט או להסרה