הסופרת הרחובותית יונה דורון בסיפור שבועי והשבוע לקראת החופש הגדול "נסיעה לים"

נסיעה לים
בילדותי, האטרקציה  העיקרית של חודשי החופש הגדול הייתה נסיעה לים. ליתר דיוק לחוף הסלע בבת-ים. בשעת בוקר מוקדמת היינו מתרכזים, אימהות וילדים, בנקודת האיסוף וממתינים ליהודה והמשאית שלו. כשהיה הוא מגיע היינו מטפסים על המשאית ומתיישבים על הספסלים. האימהות אחזו בסלי פלסטיק גדולים שבהם דחסו כריכים, פירות ומגבות.
כאשר החולות הראשונים היו מתגלים לעין היינו מתחרים מי יהיה הראשון שיראה פיסה של כחול ויוכל להכריז בקול גדול "הנה הים!"
האימהות היו מתמקמות על כיסאות נוח במרחק קצר מן המים ופורשות לידן מגבת עבור הילדים. אמי הייתה שולפת את שפופרת הוולוטה ומורחת לי היטב על כל החלקים הגלויים לשמש. אחר כך הייתה מצווה עלי לחכות מספר דקות כדי שהמשחה תיספג בעור.
האמיצים היו שוחים עד הסלע, עולים עליו ומנופפים לנו משם. אני לא נמניתי עליהם והסתפקתי במקום טוב באמצע, לפני שהגלים נשברים.
אהבתי מאוד לבנות ארמונות בחול ולעטר אותם בצדפים. בכל פעם שהגלים החריבו אותם, בניתי חדשים.
הים נחשב למעורר תאבון. מאחר והייתי ילדה מאוד רזה הייתה אמי עושה מאמצים לדחוס בי כריך ופרי עם הבטחה שתקנה לי גם ארטיק כשיגיע המוכר עם התיק על הגב ויצעק "ארטיק, קרטיב, לימון, שוקולד , בננה!"
בדרך אל המשאית כמעט תמיד דבקה לי זפת בכפות הרגליים וכל כך שנאתי את הניקוי אחר כך בסמרטוט טבול בנפט. הנסיעה הביתה הייתה מתארכת לעתים והקטנים היו מנמנמים בחיק אימהותיהם.
סבתי, שגרה אתנו, תמיד חכתה לי עם כוס מלאה מיץ עגבניות טרי שהייתה מכינה בעצמה על מנת שאקבל מנה טובה של ויטמינים. הייתי שותה בשקיקה ורואה את עיניה הטובות של סבתי נעוצות בי בהנאה רבה.
כאשר נפתח חוף ראשון עברנו אליו בשל הקרבה וכשקנון הורי מכונית פרטית התחלנו לנסוע לחוף פלמחים.

להצטרפות לוואטסאפ חדשות רחובות דילים וקופונים חמים בוואטסאפ – הצטרפו עכשיו!

באתר זה שולבו סרטונים, תמונות ומידע מהרשתות החברתיות בשימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. במידה וידוע מי צילם שלחו למייל בקשה לצרף קרדיט או להסרה