אייל כהן מרחובות חזר הביתה לאחר שיקום ארוך מפציעתו בעזה ומבקש להעלות את המודעות למצבם של פצועי מלחמה

ביום שאייל כהן חזר הביתה לאחר שיקום ארוך מפציעתו הקשה בעזה, קיבלו את פניו עשרות תושבות ותושבי רחובות והרעיפו עליו חום ואהבה. אייל, תושב העיר, סירב לוותר על הזכות להיות לוחם, וגם לאחר שחרורו מהמילואים חתם על המשך שירות בגדס"ר צנחנים של חטיבה 55. ב-7 באוקטובר נפרד מאשתו וארבעת בנותיו והוקפץ, כמו אלפי לוחמות ולוחמים, אל ישובי העוטף, שם נלחם במחבלים בכפר עזה ובסעד עד לטיהורם המלא.

אייל, אדם דתי, מספר בהתרגשות כיצד לחם כתף אל כתף עם כל גווני הקשת של החברה הישראלית – חילונים, חרדים, דתיים, דרוזים, ואיך כולם, ללא יוצא מן הכלל, עזבו בתים ומשפחות, כשטובת המדינה בלבד לנגד עיניהם. הוא הספיק להשתתף במארבים בצפון הארץ לפני שירד שוב לדרום, הפעם לחאן יונס, וזוכר בבהירות את בוקר ה-16 בדצמבר, כשאיתר עם צוותו פתח של מנהרה, ואת הרעש האדיר של המטען שהתפוצץ עליהם בעוצמה.

המ"פ שמצא אותו ללא דופק חשב אותו למת, עד שהתעורר בצעקות מקפיאות דם מהכאב שחש. הוא זוכר את החילוץ, את הריחות, המסוק, את מצבו שהתדרדר בדרך, הרופאים שטיפלו בו תחת אש, ויותר מכל את חברו שנהרג באירוע, שלו זלצמן ז"ל. הזכרונות ליוו אותו בתקופה הארוכה בטיפול נמרץ בסורוקה, ובהמשך, בשיקום בתל השומר. עם עצם ירך מרוסקת, קרע בעורק הראשי, ופגיעה בעצב הראשי של רגל שמאל, הוא נאלץ להתחיל את חייו מחדש. לאט לאט למד לקום ואז ללכת, בתקופת שיקום ארוכה וכואבת שנמשכת עד היום, כמעט שנה מהאירוע.

סיפורו של אייל מובא במסגרת שבוע ההוקרה לפצועי ונכי צה"ל. אלפי פצועי מלחמה ונכים, נשים וגברים, נוספו במלחמת "חרבות ברזל", 440 רק בעיר רחובות. בזמן שאנו חיים את חיינו, הם מתמודדים בשיקום ובניסיון לסגל לעצמם חיים חדשים ומורכבים. לאייל, שנעטף באהבה על ידי משפחה, שכנים ואנשים טובים, יש בקשה אחת מהתושבות והתושבים - להעלות את המודעות למצב החדש, להיות רגישים יותר וחומלים יותר, סבלניים יותר בתור לקופה ועירניים לסובבים אותנו. אולי גם הם נושאים זכרונות מלחמה קשים.

להצטרפות לוואטסאפ חדשות רחובות דילים וקופונים חמים בוואטסאפ – הצטרפו עכשיו!

באתר זה שולבו סרטונים, תמונות ומידע מהרשתות החברתיות בשימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. במידה וידוע מי צילם שלחו למייל בקשה לצרף קרדיט או להסרה