בתיכון האנתרופוסופי זומר ברמת גן ציינו היום, 5 באוקטובר, את יום הזיכרון ל־7 באוקטובר. בטקס נשאה דברים מנהלת התיכון, טניה פלר קוסקין, והתארח איתי, אביו של יובל זילבר ז״ל, שהגיע לספר על דרכו של בנו.
פלר קוסקין פתחה בשיר של יהודה עמיחי, שלדבריה נכתב סמוך למלחמת יום הכיפורים:
״שמש אוקטובר מחממת את פנינו.
חייל ממלא שקים בחול רך
שפעם שיחק בו.
שמש אוקטובר מחממת את מתינו
העצב הוא לוח עץ כבד,
הדמעות, מסמרים.״
המנהלת סיפרה על ערב שמחת תורה שלפני 7 באוקטובר, לפני שלוש שנים. היא ובני משפחתה לקחו את הילדים לחגיגות בבית הכנסת בבית דניאל, שבהן היו ריקודים, אנשים רבים ושמחה. כששבו הביתה, הילדים עדיין היו נרגשים ולא רצו ללכת לישון, והמשפחה המשיכה לשיר ולרקוד גם בבית. הילדים הלכו לישון מאוחר, ובשש וחצי בבוקר התעוררו בני המשפחה לקול האזעקה.
מאז, סיפרה, לא הצליחה לשוב ולחגוג את שמחת תורה. השנה השתתפה לראשונה שוב בחגיגות וחשה את העצב והשמחה יחד, בגוף ובלב. לדבריה, השמחה לא נבעה מכך שהעצב הסתיים; הכאב נותר, והמפגש בין התחושות היה נוכח וקשה, כמו לוח העץ הכבד שבשיר.
בהמשך התייחסה לאמירה ״לב שבור הוא לב שלם״ ולשבר שהותיר 7 באוקטובר. היא תיארה אותו כשבר המורכב מאינספור שברים פרטיים — של אנשים, משפחות, שמות, פנים וסיפורים.
פלר קוסקין הזכירה את אלירן יגר ז״ל, אחיו של לידור, שעמו למדה שש שנים באותה כיתה בתיכון. אלירן היה בן 36 ואב לשני ילדים קטנים. הוא התנדב לשירות מילואים ונהרג בקרב בחאן יונס בינואר 2024. היא סיפרה שלא הכירה את אלירן אישית, אך היכרותה עם אחיו הפכה עבורה את המילים מלחמה, שכול ונופלים ממושגים גדולים לבני אדם.
המנהלת הזכירה גם את יובל זילבר ז״ל, שעליו דיברה בטקס בשנה שעברה. לדבריה, גם אותו לא הכירה באופן אישי, אך לימדה רבים מחבריו ומחברותיו באהל שם. יובל היה בטיול הגדול כשפרצה המלחמה, חזר מיד להתנדב למילואים ונכנס לעזה כחייל פשוט אף שהיה קצין. הוא נפל בקרב ב־1 בנובמבר 2023.
בקיץ נפגשה פלר קוסקין עם איתי, אביו של יובל, ובטקס ציינה את נוכחותו ואת הגעתו לספר על דרכו של בנו. היא הדגישה כי מאחורי כל שם של אדם שאיננו יש חיים שלמים הממשיכים להתנהל לצד החסר הגדול.
בהתייחסה לאמירה ״אין שלם מלב שבור״, אמרה כי לב שנשבר מכיר בפגיעוּת החיים, בצורך של אדם באדם ובאפשרות שכאב יתקיים לצד אהבה ושמחה לצד געגוע. לדבריה, לאחר שבר אפשר לקום מתוך כעס וזעם, לקום כנגד, או לקום כדי לשקם ולבנות. השאלה שהציבה הייתה לא רק האם לקום מן השבר, אלא כיצד לקום ממנו, מה לעשות עם הכאב והכעס ומה לבנות לאחריו.
פלר קוסקין דיברה על האחריות לאופן ההתמודדות עם מה שקרה: למקומות שאליהם הכאב מוביל, לדברים שהוא מעורר ולמה שבוחרים להעביר הלאה. ״כאב אינו מכתיב לנו מי נהיה בעקבותיו״, אמרה. היא הוסיפה כי השבר עלול לסגור ולהקשיח, אך יכול גם לאפשר לראות את כאבו של האחר, להקשיב יותר, לראות יותר ולאהוב יותר. את הלב השלם תיארה לא כלב שאין בו סדקים, אלא כלב המסוגל להחזיק יותר.
כששבה לדבר על חזרתה לחגיגות שמחת תורה, ציינה כי החזרה לשמחה אינה פירושה שכחה, וכי היכולת להחזיק את הכאב לצד השמחה היא חלק מהשיקום ומהבחירה בחיים.
המנהלת השוותה זאת למנהג שבירת הכוס בסוף טקס החופה: הכנסת זכר החורבן דווקא לרגע של שמחה ושלמות. לדבריה, ברגע של התייחדות עם השבר ניתן לעשות גם את התנועה ההפוכה — לזכור את האפשרות של השלם, לא כשלמות שכבר קיימת או כזו המוחקת את מה שנשבר, אלא כאפשרות שיהיה אחרת.
לקראת סיום הביאה את דברי ישעיהו:
״וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים
וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת;
לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב,
וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה.״
פלר קוסקין תיארה את החזון כעולם שבו כלי המלחמה משנים את ייעודם: החרבות הופכות לכלים לעבודת האדמה והחניתות לכלים של צמיחה, ובני האדם אינם מתכוננים למלחמה ואף אינם לומדים כיצד לעשות אותה.
בסיום דבריה ביקשה לזכור את האפשרות של השלם דווקא בעת ההתייחדות עם השבר. היא אמרה כי אחרי שלוש שנים של מלחמה אולי קשה לדמיין אפשרות זו, אך הביעה רצון שהמלחמה לא תהיה האופק היחיד שאפשר לדמיין. את דבריה חתמה בהבחנה בין השבר, שלא היה בחירה, לבין האופן שבו קמים ממנו — דווקא מתוך הלב השבור.
להצטרפות לוואטסאפ חדשות רמת גן להצטרפות לקבוצת דילים וקופונים לאליאקספרס
באתר זה שולבו סרטונים, תמונות ומידע מהרשתות החברתיות בשימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. במידה וידוע מי צילם שלחו למייל בקשה לצרף קרדיט או להסרה
אין עדיין תגובות
אפשר להתחיל את הדיון עם תגובה ראשונה.